בטח מאמי!

חודשיים עברו מאז הצעת הנישואין הגרנדיוזית שלי והאמת היא, שחוץ מרשימת מוזמנים ומשא ומתן מתיש עם אבא שלי על כמות האורחים שלו (כן אבא, אני מבין שמוריה-הבת-של-רבקה-בת-הדודה-שלך-מכפר-חסידים-היא-כמו-בת-בשבילך, אבל קח בחשבון שכל לולב/ תפילין/ אוגדן זמירות לשבת שהיא תביא אני ממיר בכסף אצלך) שום דבר רציני לא ממש התקדם.

רגע לפני שזוגתי היפה ואני מבטלים את כל העסק, נוסעים להתחתן בקפריסין ו/או מנתקים קשר לאלתר עם ההורים שלי, החלטנו לעשות את הצעד הבלתי נמנע ולהיפגש עם מפיקי חתונות.

למי שלא מכיר את הז'אנר, מפיקי חתונות הם אנשים כמוני וכמוכם, שברוב המקרים התחתנו כבר וכנראה שהעבודה מול הספקים הלכה להם ממש בקלות כי הם החליטו להפוך את אירגון החתונה למקצוע. כן כן, מפיקי חתונות קלטו את הקושי וכאב הראש הכרוך באירגון חתונה והם מציעים לעשות בשבילכם הכול כולל הכול, ממציאת אולם, דרך סגירת די ג'יי וצלם ועד קניית טבעות וסגירת יעד אקזוטי לירח הדבש.

בתור נצר לשושלת ארוכה של עצלנים בעלי התנגדות אידיאולוגית לעבודה קשה חיבקתי את רעיון המפיקים בשתי ידיים ולאחר ברורים קצרים ופוסט תחנונים בפייסבוק שהניב ארבעה לייקים ושני שמות הגענו אל עופר ועופר, צמד מפיקי חתונות שטוענים שהפיקו מעל למאה חתונות מוצלחות ורק במקרה יש להם את אותו שם.

עופר ועופר, שלמרבה ההפתעה גם נראים בדיוק אותו דבר, פתחו מיד בשצף קצף של הצעות, שמות של אולמות וניימדרופינג של כוכבני ריאליטי שהתחתנו רק בזכותם. לאחר שהסכמנו לתת להם יד כדי שיובילו אותנו במשעול החתונות הפתלתל, הם נשבעו לנו שתוך שבועיים הם סוגרים לנו חתונה ושהם לא לוקחים לנו שקל על העבודה, כי יש להם הסכם עם כל האולמות והגנים בעיר שרק מתים לשלם להם על כך שהביאו אותנו. 

פה חשדתי, אבל לטובת שלום נישואי העתידים בחרתי לשתוק ולזרום איתם. 

חשדי רק גבר כשעופר א' הציע שנתחתן באמצע יולי כי זו תקופת "בין המלצרים" ויותר קל למצוא מקום פנוי.

"בין המלצרים??" היתכן שהאנשים שאחראים באופן ישיר ליום המאושר והחשוב בחיי חושבים שבין המייצרים זו תקופה בשנה שבה כל המלצרים נמצאים בהשתלמות עובדים באשקלונה ולכן אי אפשר לקיים בעת הזו חתונות?

בשלב הזה כבר הבנתי שחתונה לא תצא לי מהמפגש הזה, אבל שלושה ימים אחר כך נפגשנו עם עופר ועופר באולם בלב תל אביב כדי לבחון את המקום, כשכבר במדרגות מזהיר אותנו עופר ב' שלא לדבר על כסף ולתת להם לעשות בשבילנו את העבודה המלוכלכת. את פנינו קיבל איציק, מנהל האולם שלא הפסיק להרעיף עלינו מחמאות ולספר לנו שאנחנו הזוג הכי יפה שהוא נתקל בו בכל שנותיו כמנהל אולם החתונות (שפתוח אגב רק שנה אבל למה להיתפס לקטנות).

לאחר שחקרנו, טעמנו והתרשמנו מהמקום, מהצוות ומהשירותים של האולם פנינו אל המשרד כדי לקבל הצעת מחיר (טיפ קטן- תמיד תבדקו את השירותים, האם הם גדולים ומרווחים מספיק והאם יש ספייס בין שרותי הבנות והבנים. יתרון גדול ינתן למקומות בהם יש כמה חדרי שרותים כי אף אחד מאיתנו לא רוצה לצאת מהתא בשיאה של החתונה לאחר שהשתמש בחומרים מרחיבי תודעה ולפגוש מולו את דודה מרים שבדיוק נכנסה כדי להתרענן..)

התיישבנו במשרד ואיציק, מנהל האולם, הוציא מחשבון, זרק מספרים לאויר על כמות מוזמנים, יום החתונה, שעת סיום, תוספות עיצוב וכמובן תוספת על הגברה ותאורה (שזה בדיוק כמו למכור לכם סביח ולבקש תוספת על הפיתה) ולבסוף רשם מספר על נייר והעביר לנו. זוגתי היפה החווירה קלות ואני מצידי חזרתי לדמיין את החתונה באולם בנשר אבל אז רכן לכיווננו עופר ב' ואמר בביטחון: רגע, זה לא המחיר הסופי, אל תשכח שהם הגיעו דרכנו. כמה אתה עושה להם עכשיו?

שקט מקפיא השתרר בחדר כשאיציק הסתכל על עופר ב' ואז על עופר א' ואז עלינו ואמר: רגע, לא הבנתי מי אתם. אתם לא האחים של הכלה?

בקיצור מעופר ועופר צמד המפיקים המהוללים חתונה כבר לא תצא לי.
מישהו מכיר מלון טוב בקפריסין...?