קאטאנה אירועים מיוחדים בטבע

האוכל בקאטאנה מצוין, האווירה הכפרית מדהימה והאוויר ממלא את ריאות וגורם לך לרצות לא לעזוב לעולם.ואז מגיע השירות, ומנהלת האירוע שמתחצפת להורים, ובעיות שבחיים לא היית חולם שיציבו בפניך.אחרי שחברים שלנו היו עצובים שלא הצליחו לשכנע את ההורים להתחתן שם, ואחרי שמאוד התרשמנו גם מהאוכל וגם מהאווירה במקום החלטנו להיות אמיצים, השתקנו את ההורים וסגרנו. זו מסעדה כפרית ואנשים לא רגילים להיות במקום לא "חתונתי". אנחנו אהבנו את הפשטות והיופי הכפרי.במהלך שלושת חודשי ההכנבות צצו בעיות מדי פעם. אי הבנות תהומיות, הטעיות מטורפות, הבטחות שהיינו תמימים לא לבדוק אם הן נרשמו בחוזה. אחרי שצעקתי על יהודית, מנהלת האירועים עוד בטעימות (אני בנאדם רגוע.. ברצינות, זה כבר היה מטורף)... את הכל ניסינו לשכוח לקראת החתונה. "מה עוד כבר הם יכולים להרוס?"...חצי שעה לפני שהאורחים מגיעים מתחיל לזרום נחל באמצע חצר המסעדה. הפסטורליה נעלמה כשהבנו שהם שכחו להגיד לנו שהבריכה של הקיבוץ מרוקנת את תכולתה ממעלה הגבעה בדיוק בשעה הזו. התרוצצו וייבשו. "איפה הלפידים מסביב לחצר שסיכמנו שיהיו?" אני שואלת בתמימות. "רצית שיהיו פרחים!" אני מקבלת תשובה ונזכרת באגרטלים הריקים שנצבו שם שבוע לפני ושהתעקשנו שימלאו בפרחים. אז הם מלאו גם את הלפידים. בנרות על השולחנות שלא היו ודווקא היו רשומים בחוזה נזכרנו רק אחר כך.לאורך הערב צוות המסעדה הצליח לריב עם אמא שלי, עם הצלם, עם הדיג'אית המהממת שלנו ועם הבר! ויכוחים קטנוניים שבאו על חשבון האורחים שלמזלה הרב של המסעדה המשיך להנות למרות כל השטויות האלו.השיא הגיע כשניידת משטרה חנתה מול המסעדה ואחד השוטרים ביקש מהחתן המבושם להנמיך את המוסיקה. הכל התנהל בצורה רגועה, הבטחנו שננמיך והמסיבה המשיכה.אחרי בערך שעה הסכסוך של המסעדה עם הדיג'אית החמירה עד כדי כך שהם אלצו אותה לסגור לחלוטין את המוסיקה בטענה שניידת שנייה הגיעה (אף אחד לא ראה אותה). אח"כ הם אמרו שלמעשה הדי ג'אית סגרה את המוסיקה מוקדם וסתם האשימה אותם (האורחים שלנו שמעו דברים שונים לחלוטין). כל זה קרה שעה לפני השעה שסוכמה בחוזה לסגירת האירוע.כל הסיפור גרר צעקות מול האורחים שערבו את כל המשפחה. ממש לא נחוץ. בכיף יכלו לסגור את זה במטבח או באיזו פינה. לא ברור מה נתן להם השואו הזה.בקיצור - מקום נפלא לאכול בו צהריים. אבל לא הייתי מתחתנת שם לפני שיחליפו את הצוות.