מסעדת הארזים

אתחיל בזה שלא ממש נהננו. למרות זאת, אני ממליץ על המקום. טוב נו, שורת פתיחה כזו מחייבת הסבר ראוי..   בתום יום טיול צפוני, לאחר ביקור בעכו, היינו ממש רעבים והחלטנו שאם אנחנו כבר כאן.. נמצא מקום מיוחד לאכול בו. מקום של מבינים כאלה.. לאחר בדיקות קדחתניות באינטרנטים הניידים שלנו, מישהו סיפר לנו בטלפון שיש מסעדה לבנונית שאנחנו חייבים לבקר בה. האיש בטלפון אמר שאם ניסע מעכו לכיוון שלומי ונשאל בדרך.. המקומיים מכירים אותה וינווטו אותנו לשם. חיפשתי אותה בנייד ומצאתי את מסעדת הארזים. הנחתי שמדובר על אותה המסעדה שעליה קיבלנו המלצה. היה כתוב שהמקום מקפיד על הבשר והשירות ואפילו קובי מידן מבקר שם תכופות. קובי נראה בררן, לא?   מבחוץ המקום לא מזמין ונראה כמו בוטק\'ה של פלאפל. זה אפילו העצים את הציפיה. הכי כיף להכיר מקום בן @&!# שבטח הרבה לא מכירים ומודעים לקיומו.   מבפנים, המקום הרבה יותר גדול מכפי שהוא נראה מבחוץ. היה קטע לראות פתאום את כל חברי \"היהודים\" בכבודם ובעצמם ישבו שם בפנים. הוכחה לכך שיהודים וערבים יכולים לחיות בשלום. קירות העץ והשולחנות הגדולים והארוכים הזכירו חדר אוכל של קיבוץ. נראה לי שאם היו קיבוצים ערביים, כך הם היו נראים :)   התפריט היה מעט מסובך וניסינו לקבל סיוע מהמלצר העמוס, שנראה היה כי ממש הרגע מלאו לו 12 אביבים. המלצר סיפק לנו הסבר באופן סבלני, אבל כשאמרנו לו שאנחנו זקוקים לעוד 2 דקות להתארגן, הוא נעלם ללפחות 10 דקות. אוף. אנחנו רעבים!!   בסופו של דבר ביצענו את ההזמנה. לקח הרבה זמן עד שהאוכל הגיע. הגיע מאכל בשם מדפונה שזה תרכובת של סוגי בשר ואורז בתוך נייר כסף ועוד שיפודים. המדפונה היה טעים, אבל השיפודים הגיעו קרים ובעיקר מאוד קטנים. אבל וואלה, עדיין טעימים.   ביקשנו שיחממו לנו אותם. כך חיכינו רעבים בערך רבע שעה (!!). לאחר שהזכרנו למלצר, הוא הביא את המנות שהיו מאוד מצומקות ומעט שרופות עקב החימום בתנור. לבבות העוף היו אשכרה בגודל של שקל, ואני לא מגזים. זה היה ממש מבעס.   יצאנו משם ברגשות מעורבים. מצד אחד, המאכלים באמת סבבה והמנות סבירות. גם העלויות סבירות בהחלט. שיפוד 20 ש\"ח. מצד שני, בסופי שבוע העמוסים, השירות נגרע כי המקום באמת עמוס. ואת ההשלכה על טיב המנות גם הספקתם להבין. יש שם בעקרון אחלה אוכל אבל בתחושה שלי הוא בשיאו, רק כשהעסק מתקתק ברגוע.