"הדוד וניה" - בית לסין

"הדוד וניה" של צ'כוב, הוא מחזה יפהפה. מרגש, מעורר הזדהות ומחשבה ופורט על כל נימי הנשמה של כל מי שיניח עיניו עליו. על פניו, אין שם באמת עלילה. אין סיפור. זה יותר התעסקות ב"מאחורי הקלעים של החיים" (דבריו של ששון גבאי בראיון לאבישי מילשטיין). וזה באמת ככה.   אנחנו נכנסים לתוך חיים של משפחה, עם כל התחושות, הרגשות, הבלגנים וההתרחשויות שהם עוברים. כל דמות ועולמה, כל אחת ותקוותיה, ייאושה. ובכל אחד מהם יכול כל אחד מאיתנו למצוא את עצמו.   המחזה נכתב לפני 100 שנה והוא מדבר על תחושת ריק גדולה, החמצה, תהיות על מה ולמה אנחנו פה ומה בעצם תכלית קיומנו. דברים שבעצם אין להם תאריך תפוגה, הם עניינו אז ויעניינו הלאה למשך כל ימי חיינו. וזה כתוב בצורה יפהפייה. ומוגש לנו על ידי צוות שחקנים עוצר נשימה. זה כאילו הם עומדים בפנינו ומרצים על החיים. וזה משכנע. זה נוגע.   הבמה, היא חלל אחד פתוח, הסלון של האחוזה, שם במשך שעתיים, אנחנו מתחברים לחייהן של הדמויות, לאהבות, התשוקות, האכזבות, ודרך הייאוש, גם לתקוות למשהו אחר. את התרגום עשה שלמה מושקוביץ בצורה יוצאת מן הכלל, עכשיו, מעודכן, נוגע ללב גם 100 שנה אחרי שצ'כוב כתב את יצירת המופת הזו. הבימוי המדוייק נעשה על ידי זוגתו של מושקוביץ, דדי ברון המוכשרת להפליא. המוסיקה שמלווה את ההצגה, עוטפת את הסיפור ברגש וקסם על ידי יוסי בן נון.   אבל עיקר הקרדיט (למעט הקרדיט לצ'כוב, שכתב את המילים הכל כך חכמות ומרגשות האלו) צריך ללכת לצוות השחקנים המוכשר והרגיש, שהגיש לנו בצורה הכי חודרת ונוגעת את השיעור הכל כך חשוב לחיים הזה.    ראשון ברשימה - ששון גבאי בתפקיד וניה - השחקן הזה לא מפסיק להפתיע אותי, היכולת שלו לצלול עמוק לתוך נבכי נשמתה של הדמות, לעטות עליו את פרטי הפרטים של הרוח והמהות של האיש שאותו הוא מגלם. מרגש בכל פעם מחדש. האיש פנומן. מגה מוכשר. אחריו, ליאור אשכנזי, שאני שמחה לגלות עד כמה הוא שחקן דרמתי מוכשר (מעבר להיותו גבר מדהים וצ'רמר לא קטן, בעל נוכחות בימתית כובשת). מיה דגן - ענקית!!! פשוט ענקית!!!! היחא יוצקת לתוך הדמות של סוניה, אותה היא מגלמת, כל כך הרבה אמת, כל כך הרבה רגש, ברור שהיא באה מתוך מקום מאוד עמוק מתוכה והמונולוג שלה, בסוף המחזה, פשוט עצר את נשימתי. יובל שרף - מבחינתי הפתעת ההפתעות. מוכשרת להפליא. נוגעת ללב בתור ילנה היפה. יחד איתם על הבמה, אלכס פלג, עושה תפקידו נאמנה, מעורר רחמים מהולים בבוז, בתפקיד הפרופסור הזקן, מרים זוהר הקסומה בתור מרינה, אלברט כהן בתור ואפלה וז'רמן אוניקובסקי בתור מריה.  זאת הצגה של צוות, כל דמות ועולמה המלא בשאלות, תהיות ורצונות והם באמת עובדים ככה, בסנכרון מלא, מובילים את הקהל בנבכי הטבע האנושי.   צריך להוריד את הכובע בפניהם. ובפני ציפי פינס ששוב מוכיחה שהיא לא טועה. היא פשוט לא טועה. כל מה שהיא נוגעת בו - הופך זהב.   תלכו לראות. זה חתיכת שיעור לחיים