מחניודה

הגענו, חנינו, נכנסנו וצללנו לתוך אווירת החגיגה הצוענית ים תיכונית מלאה בריחות בישול משכרים ומוסיקה אוטנטית שברגע הראשון פשוט הפילה אתנו מהרגליים. מול הכניסה למסעדה ממוקם לו בר ומצד שמאל משתרע מטבח סקסי שרוחש פעילות של שבעה אומני מטבח המאובזרים בבנדנות וסינרים. את החלל של המטבח תוחמת עמדת ישיבה מאוד מבוקשת על ידי מסוקרנים מתהליך הבישול וגם על ידי מי שלא חושש מריח הבישול בבגדים בסיום הסעודה. בצד שמאל מדלת הכניסה, מדרגות עץ שעולות לקומה השנייה, שהיא בעצם גלריה שממנה אפשר להציץ על המתרחש למטה. שום חלל במחניודה לא נשאר ללא יעוד לכן, מתחת למדרגות מוקמו ארגזי עץ אוטנטיים עמוסים בשלל היפה ביותר שניתן למצוא בשוק. למרות שהיה זה ביום רביעי בצהריים הכול היה תפוס ומוזמן אז הסתפקנו בישיבה על הבר שמול הכניסה, לא מוותרים לשנייה אחת על הנוף של המטבח שסחרר אותנו מרוב הסקרנות.   אחרי החינניות של קופסאות המלח המיניאטורית במקום המלחיות הבנאליות, פגשה אותנו החינניות של הברמן שבירך ב"צהריים טובים" מהולים בצ'ייסר של ערק. אחרי עיון קדחתני בתפריט הקטלני והתלבטות לא קלה הוחלט כי אין ברירה אלא להתחזר בלי התחשבנות ( ורק אחרי זה לחשוב על ההשלכות).   מיד אחרי שטיפת הקיבה הגיעו אלינו כמה פרוסות של לחם שיפון עם אגוזים וצלוחית של טחינה בעלת טעם חלומי ומרקם ענוג. על חשבון הבית הוגש לנו סשימי אנטיאס שנח לו על סלט העשוי מעלי ביבי, מלפפון הפרוס ל"ספגטי" ופלחים שכבתיים של בצל סגול מאודה. הדג היה נפלא, הבצל נימוח והמלפפון שימח את המנה ברעננות הירוקה שלו.   בזמן שקצב המוזיקה עלה אל על בסלסולים מזרחיים המסתחררים בערבוב הסגנונות הגזעי, הזמנו פולנטה רכה עם אספרגוס, ראגו פטריות וים פרמזן (40 ₪). קיבלנו צנצנת זכוכית עם מכסה, שבה מעל שכבת פולנטה בעלת צבע קצת "דהוי", מרקם קצת דייסתי וטעם חזק מדי של חמאה ושמנת, הועמסו פטריות מוקפצות עסיסיות, כמה גבעולי אספרגוס ו"נסורת" רחבה של פרמזן מלכותי. השילוב של כל מרכיבי המנה היה מעולה אבל הפולנטה לבדה לא עשתה עליי רושם מסעיר במיוחד.   למנה ראשונה "שנייה" הזמנו "חמשוקה" ובציטוט מהתפריט "טחיגורט עם קבב מפורק ויאללה לנגב" (45 ₪), שהוגשה בתוך מחבת נחושת קטנטנה ומבריקה. הטחיגורט ללא ספק היה עשוי מהטחינה הכי טעימה שטעמתי בחיי ויוגורט בעל חמיצות ממש עדינה. בשר הכבש שהתחבא בתוך הניגוביה החלומית הזאת היה אף הוא נפלא בצורה יוצאת דופן ואת כל היצירה העממית הזאת קישטו כמה עגבניות שרי צהובות ואדומות שהוקפצו על המחבת למען הרכות והעסיסיות. ניגבנו עד שכמעט חיררנו את המחבת.   לא יכולנו להתאפק והזמנו גם חוט"ש תומאש הגרסה החדשה ובמילים אחרות תבשיל של חלקי פנים (52 ₪) שהועמס על מחבת קטנה וכבדה עם כפפה מרופדת על הידית, בשביל השימוש הידידותי. המשפט הבא אינו מומלץ לבעלי קיבה חלשה. מרקמם של אשכים, עמוד השדרה, מוח ושקדי עגל, שהתערבבו להם ברוטב עגבניות פיקנטי וקושטו עם עלי מנגולד, הזכיר את החלקלקות של פירות ים אבל תודעתי התעקשה להפריע ללסת לעשות את עבודתה, לכן אחרי טעימה זהירה הנחתי לבן זוגי להתענג על כל השאר.   סלט אנדיב עם קרוטונים ביצה הלומה פרמזן שנקן ואבוקדו (48 ₪) קרץ אלינו מהתפריט אז הזמנו גם אותו. קיבלנו צלחת מלבנית רחבה עם חצי אבוקדו ומעליו ביצה הלומה סקסית, לצד האבוקדו "שטו" סירות קריספיות של אנדיב ובתוכן קרוטונים גדולים תוצרת בית, "שרוכים" דקים של שנקן ועלי פרמזן. התבוננו על הצלחת כמו ילדים על משחק לגו חדש כדי להבין כיצד להעמיס את כל המרכיבים לתוך ביס אחד. שברנו את הביצה, קרצפנו עם המזלג חתיכה מאבוקדו, העמסנו את ל זה לתוך עלה של אנדיב. הוספנו קרוטון ופרוסת גבינה, קישטנו עם רצועת שנקן ויצאנו לדרך. הסלט היה פשוט אדיר! ולא רק בגלל צורת ההגשה המשעשעת!   למנה העיקרית ביקשנו נתח קצבים עם פולנטה ומח עצם (82 ₪). נתח הבשר שקיבלנו היה מושלם במידיום ריריותו ולצידו הוגש פירה סתמי למדי שמעליו כמה שרוכי שעועית ירוקה מאודה. הספריבס המפורסם של יוסי אלעד (90 ₪), שהגיעה בערמה מתקתקה, לעומת נתח הקצבים, הצטיין במרקם יבש מדי בחלקים מסוימים ושומני מדי בחלקים אחרים. הפירה שהתלווה לבשר לא ניחן בשום ייחודיות, לא בטעמו ולא בצבעו (אכלתי כבר הרבה יותר טובים ממנו אצלנו בתל אביב) לכן החזרנו את המנה ונשמנו לרווחה! הבטן שלנו ניצלה מהתפוצצות והביקורת שלי תיראה אמינה!   כל המרכיבים שמתחברים יחד למחניודה מרתקים הם, גם הקישוטים שמדברים פשטות מקורית, גם הכלים המשעשעים של חדר אוכל בקיבוץ וגם האווירה השמחה והתוססת. הכול במחניודה מדיף ריח של אומץ, תעוזה צעירה ונחישות להיות יוצאי דופן בחדשנותו והתפריט מוציא ת'עיניים, עושה פרובוקציות לקיבה, מסחרר את המוח ומלהיט את כל החושים. המנות זועקות ובועטות עם הטריות, הרעננות והתענוג הקולינארי שהן מפיצות בחלל המסעדה, לא פגשתי כמותו בשום מקום אחר. אם רק היה לי את כל היום, הייתי בכיף נשארת לשבת שם רק כדי לעקוב אחרי המתרחש במטבח שנראה כאילו נלקח מאיזה בית בפרובנס עבר שיפצ'ור במרוקו ונחת ישר באדמתה המקודשת של ירושלים.

מקום מגניב בטירוף, המון מחשבה מורגשת, אדי החמאה והיין באוויר, ומנות צבעוניות וריחניות יוצאות כל העת מאיזור הבמה המרכזית היא המטבח, שם לעיני כל עמל צוות הבשלנים כמו בכישוף. אפשר לשבת על הבר שצמוד למטבח ולראות כל מנה - איך היא נוצרת ונשלחת למלא את ייעודה בחיים. אם רוצים לשבת על הבר של המטבח - להזמין מראש. שתינו יין טעים נורא, אכלנו ריזוטו פטריות ומנת שקדי עגל, פינקו אותנו בנקטרינה מקורמלת על קדאיף עטופה בקציפת רוקפור. כיף. המנות שם בהחלט מאתגרות את החיך - אבל זה בדיוק המקום לקחת סיכון - כי החומרים מעולים והכל נורא טעים. לקינוח עוגת שוקולד שוחה בקציפת שוקולד וגם הרבה עראק.