רק מהים

"רק מהים" היא מסעדת קונספט שנמצאת בחצר האחורית של "רק בשר", והיא מנסה לשלב בין אווירת הים לתפיסה הארגנטינאית של הגשת הבשר. כך שהתפאורה מורכבת משולחות עץ גסים, דקלים, צדפים על השולחן, מלח, ועובדים מזיעים ביניהם, והתפריט מורכב מרשימה קצרה של מנות ראשונות ותוספות (מזמינים מהמלצר) וממקרר גדול שבו נחות המנות העיקריות (מזמינים מהטבח). אחרי שמזמינים מהמלצר, הולכים למקרר, בוחרים מה מתחשק לאכול, באיזה גודל (דגים) או כמה יחידות (השאר). הטבח שיוציא את הדגים מהמקרר, יבדוק באיזה שולחן אתם יושבים, יבטיח שהכל יהיה בסדר, וישלח אותכם לאכול מנות ראשונות.לראשונות לקחנו מנת לחם טובה וסלט ירוק. הלחם הגיע כשלצידו שלושה מטבלים:פלפלים צהובים חריפים (טוב), חמאה מתובלת (ברישול) וסלסה עגבניות (סתמית). לצידם, לקחנו גם סלט ירקות, שהיה טרי ומתובל נכון, קצת באווירה של ים, וקצת באווירת דגים. כלומר, לא הסלט הכי מדהים שאכלתם, אבל בשביל שבת בצהריים, זה יושב בול. הסקאלופס שהזמנתי הצטרפו למנות בתזמון מושלם, כשכבר הייתי מוכן לעבור לאוכל אמיתי, אבל עוד אפשר היה לשחק קצת בראשונות. שמחתי מאוד כשראיתי שהגיעו ברוטב חריף של עגבניות ושמנת עם קצת כוסברה - פטרוזיליה קצוצות בתוכו.הדגים שהזמנו, פילה סלמון (אני) ופילה מוסר ים (היא), הגיעו לשולחן כשצידם האחד עטוף בקראסט תבלינים עדין, לאחר שנצרבו ואחר כך נאפו קלות. בצד כל צלחת נח תפוח אדמה גדול ואפוי בקליפתו, מהם לקחנו גם מנת צד. כל השלושה היו מצויינים. בדיוק כמו הבשר הארגנטינאי, אני משער, הסוד הגדול של הדגים ב"רק מהים" הוא בטריות. דגים מעולים, טיפול נכון, לא צריך יותר. עד כאן החלק הטוב.שילמנו 181 שקלים אחרי הנחה (231 לפני) ועם קצת שיפורים, אנחנו נשמח לחזור לכאן.הביקורת המלאה ב-"מתכונים שנראים טעימים"

אפתח בהסתייגות, אני מאמינה שלכל אחד מגיעה הזדמנות נוספת ויתכן ואתן אותה. אצלי לא הכל שחור ולבן. עכשיו להמשך. בתכל'ס, אוהבת דגים אנוכי. עד כדי כך, שאילו ניתן (ובעיקר אם הייתי בת הים הקטנה) כבר מזמן הייתי מתחתנת עם פילה סלמון או עם טונה צרובה. אוהבת אותם, מודה על קיומם יום יום. פירות ים, איך לומר, הם לא בהכרח כוס התה שלי, בעיקר הצדפות אליהן אני ככל הנראה אלרגית (הרחתי אחת, ירדתי שני קילו), אבל קלמרי על הגריל בעיני זה דפנטלי סבבה. בקיצור, מה שאני מנסה לומר הוא שאני שוחרת דגים ומסעדות העונות לשם רק מהים עושות לי את זה יותר מכאלו שקוראים להן "רק בשר". בחיי. זה התחיל כשהיינו אני וזוג חבריי היקרים בדרך ל-רק בשר. התעקשות על לא-צריך-להזמין-מקום של אחד מאיתנו שאני לא רוצה להגיד מי (רק ארמוז שזו לא אני ושמדובר בגבר) הובילה אותנו לחצר השכנה, בה נפתח, ראו איזה פלא, מקום העונה לשם- "רק מהים". מארחת מקסימה קיבלה את פנייני עם חרוט נייר ובו קאווה והסבירה לנו על הראציונל הסביבתי שמוביל אותם להגיש הכל בכלים מתמחזרים. "אנחנו אקולוגים" היא הסבירה באקולוגיות. "כן?" ציינתי בציניות. "ואולי זה כי אין לכם שוטף כלים?", לא רציתי להיות רעה, בכל אופן לא לפני שטעמנו מהאוכל, אחרי, כבר קצת רציתי. לא אאריך במילים רק אסייג שוב ואומר כי המקום היה בתקופת הרצה, מה שאומר שזכינו לשלושים אחוזי הנחה על התפריט ובעיקר לשירות חובבני שאיכשהו לא השתלב משהו עם מצב רוחי ועם הריח הדגי מדי שהיה באוויר. הקונספט נחמד. ויטרינה שמציגה את הדגים והשרצים, אתם קמים ובוחרים מי, כמה ואיך, מתיישבים ומחכים לצלחת הנייר שתישא את בחירתכם. אתם יכולים להזמין דיל פנטסטי של כוס קאווה ולאחריה קראף יין לבן (ברק בשר השכנה, אותו הקונספט רק באדום). יש שפע גולדסטאר מהחבית ויש מחסור עצום במשהו שקשה לי לשים את האצבע עליו. האווירה שם, כפי שהבנתי, אמורה להיות סבבי כזו, משוחררת (חצר, מוזיקת אוירה, חופש, צלחות פיקניק אקולוגיות), אבל אני, לצערי, הרגשתי שמשהו באוירה כפוי שם. חובבני. על יד. היה טעים, אבל לא לגמרי. נתח הטונה התחיל טוב, אבל באמצע פתאום הפסיק להיות מוכן. כמנה נלוות (עליה משלמים בנוסף ) קיבלנו סלט תשוש, אולי כעונש על זה שלא בחרנו צ'יפס. ההוא -שלא -רצה להזמין- מקום- לרק בשר, התחיל באכילת דג לא מזוהה שהוחלף לו למשהו שהיה מאוד לטעמו. אגב, הוא בהחלט היה מבסוט מהמקום. אני, חובבת הדגה, הייתי המרירה (גם הטונה) ובחיי שאני בדרך כלל לא כזו, בודאי שלא ליד סלמון ויין. לא היה לי כיף. רציתי הבייתה. כשסימנתי למלצר שאני רוצה חשבון, החובבן עשה עצמו לא רואה (פרשנות שלי, מודה), עד שלא הצליח לחמוק יותר, או אז הוא פירש את תנועת ידי האוניברסלית הכותבת באוויר כ-  נורא מתחשקת לי כוס יין ריקה. איך? למה? מה פתאום? לחובבן חובב הכלים האקולוגים הפתרונים. מה אומר לכם? הרצה הרצה, אבל לא הייתי מרוצה.