האדסון בראסרי

  אתמול בשעת צהריים מאוחרת קפץ עלי ועל עמית שלי למקצוע רעב מאחר והיינו בפגישה באזור רמת החייל החלטנו לקפוץ לאדסון בראסרי ולהשביע את רעבוננו. כבר בכניסה קיבלה אותנו מארחת מסבירת פנים שהובילה אותנו לשולחן, המלצרית ניגשה אלינו בזמן אפס עם תפריטי העיסקיות שלהם, אני כבר ידעתי מראש מה אני רוצה "סלופי גו" קלאסי בשר בקר קצוץ קצוץ מתובל בנדיבות ברוטב עגבניות ופלפלים נעשה על פלטה רותחת ומוגש בלחניה מלבנית רכה וטעימה עמיתי רצה ללכת על מנת הדג אך עם ההזמנה הסתבר שהדג של העסקית כבר אזל בשעה 14.00. תוך 10 דקות הגיעו לשולחננו סלט ירוק מתובל בעדינות וטעים טעים ומיד לאחריו הגיעו כריכי ה"סלופי גו" מלווים בציפס שניהם עשויים כהלכה וטעימים טעימים השילוב בין הבשר הקצוץ עבה הרוטב והחמניה הרכה והפריכה עשתה את זה קינחנו בקפה. הערה המלצרים לבושים בחולצה אחידה אך במכנסיים לא מחייבים המלצרית החמודה שלנו היתה לבושה בגינס שנראו כאילו לא עברו כביסה מזה חודש. בסך הכל היה חמוד השרות טוב האוכל הרמה טובה, לא נפלתי מהכסא, המחיר בהחלט סביר לעיסקית 69 ש"ח הכולל סלט או מרק הסלופי גו שתיה קלה ליד.                                    

הגענו בשעה 20:30 לקבלת פנים מעירת פנים של מארחת אלגנטית בעמדתה היפה שמול דלת הכניסה. מהמראה בתוך מסגרת עצומה שתלויה ברוב פאר מעליה בהו בנו שני הפרצופים המורעבים ומלאי הציפייה שלנו. הובילו אותנו לשולחן אובאלי במרכז המסעדה שמסביבו נרשמה נוכחות מוגברת של משפחות רבות משתתפים ומנהלים מכופתרים שניהלו שיחות עסקים מהולות ביין, אף לא זוג אחד נוסף מלבדנו. כיוונתי את שמיעתי הרגישה.... ונדהמתי לגלות כי למרות העומס שהיה בתוך המסעדה, בכלל לא היה בה רעש (אפילו היה אפשר לשמוע את מוזיקת הרקע). חשבתי לעצמי, שכנראה טמון איזה סוד בגובה התקרות או שאולי אלה הקירות, שקושטו על ידי "קוביות" טקסטיל רך בצבעים חמים, שאחראים על כך, לא יודעת, אבל היה מאוד נעים שם. מנורות לבנות עגולות שתלויות מהתקרה באמצעות חוט חשמל ארוך מפזרות את האור בצורה נעימה לנשמה ולקיבה וסידור השולחנות בצורה שיוצרת "נישות" מעניק אינטימיות פרטית גם אם אתם ממש במרכז המסעדה כפי שהיינו אנחנו.   בהתחלה נשנשנו את מקלון הלחם שהגיעה לשולחן בתוך שמפנייר קטן. לחם השיפון, היה חמים ובשילוב עם חמאה הפיץ בפה טעם של פחמימה נהדרת. למנה הראשונה הזמנתי שרימפס ברוטב חמאה ושום (42 ₪). השרימפס הגיעו לשולחן בתוך צלחת לבנה בעלת שוליים ענקיות וטעמם היה נפלא. הרוטב שאירח אותם ניחן בסמיכות הנכונה, בצבע חום בהיר יפיפה ובטעם המדגיש את הטריות של השרימפס. חבל רק שהמנה הייתה קטנה מדי. בן זוגי אכל פטריות במחבט עם עלי תרד ברוטב טריאקי ופרמזן (45 ₪), שהיו פשוט נהדרות. מנה מאוד יפה של מבחר פטריות יער חתוכות גס, פטריות אנוקי קטנטנות ופטריות שמפיניון שלמות עטופות בטעם הטריאקי המתקתק המהול בארומה גבינתית חריפה של הפרמזן ושילוב התרד במנה היה מפתיע ומרענן את טעמן של הפטריות.   ואז הגיעו הכוכבים האמיתיים של הערב שלשמם התכנסנו, הבשרים! אני בחרתי בסטייק סינטה "מנהטן" במשקל 453 גרם (159 ש"ח). אני בדרך כלל נוטה להתאכזב מסינטה, אבל בהדסון המנה הזאת קיבלה המלצות חמות מאוד מהמלצרית ולפי החיוך שנמרח על שפתיה כשהזמנתי אותה, הבנתי שלא טעיתי בבחירה שלי. כתוספת לבשר ביקשתי את גרטן בטטה בשמנת צ'יפוטלה. מנה מושלמת משכבות דקיקות של "עלי" בטטה נימוחים, שסודרו בפירמידה עם נטייה קלה הצידה כדי להבליט את הדירוג היפה. למרות שהשילוב של השמנת והבטטה תמיד יוצרים מתיקות יתר, לגרטן של הדסון כלל לא הייתה בעיית מתיקות יתר.   בן זוגי הזמין סטייק אנטריקות מיוחד "ריב איי" 500 גרם (189 ₪). אין דבר יותר מלבב מלראות את המפלצת הזאת מנצנצת מעסיסיות על הצלחת. הריב איי הזה הוא חלומו של כל קרניבר המכבד את עצמו. אדיר מימדים, עסיסי ורך כל כך, שאפשר לאכול אותו גם בלי שיניים - מלך הסטייקים! כתוספת לסטייק ביקשנו שרוכי זוקיני בתימין, נחמדים אבל ליד הבשר טעמם פשוט נעלם. כתוספת שנייה לאנטריקוט הזמנו סלט קולסלאו וייטנאמי, שהיה ללא ספק הפתעת הערב שלי בהדסון! גזר וכרוב החתוכים לרצועות דקות כמקובל אבל במקום המיונז, הרוטב שלו היה מורכב מרוטב סויה מלוח, סילאן מתקתק ושמן סומסום. בשביל האוטנטיות "טובל" הסלט בשקדים קלויים. שילוב גאוני של מרקמים צבעים וטעמים, בחיים לא חשבתי ששקדים יכולים להשתלב בהרמוניה כזאת עם גזר וכרוב והטעם של שמן הסומסום שנכח רק במרומז העניק למנה הזאת את הטאצ' הייחודי שלה.   אחרי ששרדנו את  הסטייקים ונשמנו כמה דקות הזמנו לקינוח עוגת גבינה "ניו יורק" עם תותים טריים (37 ₪). קיבלנו עוגה גבוהה עם 4 תותים טריים שלמים שישבו מעליה בנינוחות. העוגה הייתה גבינתית מאוד מצד אחד ומתוקה מדי מצד שני. למרות השובע הקטלני הסתקרנו והזמנו גם קרם ליים חצי קפוא על עוגיות "אורירו" ביתיות במרק תותים (35 ₪). את המקפא החמצמץ הזה, שמרקמו הזכיר קצת קרם ברולה קפוא, עיטרה גרידת לימון, מה שהוסיף למנה קצת מרירות ורעננות. מרק התותים תרם למנה צבעוניות משמחת ופריכותן של עוגיות אורירו השתלבה מצוין עם האווריריות של המקפא.   יש בהדסון את מוטיב הגובה החוזר על עצמו כמעט בכל המרכיבים של החוויה הקולינארית שבה, גם התקרה גם הסינטה וגם עוגת הגבינה, הכול הצטיין במשיכה כלפי מעלה. המרחב הענק של הדסון, מצד אחד חמים מבפנים בזכות העיצוב שלו ומצד שני משתלב עם הסביבה ההייטקית בזכות חזיתות הזכוכית. הגודל של המסעדה בצורה מאוד מפתיעה, כלל לא גורע מהאינטימיות באוויר והשירות בה מאוד זריז (לפעמים אפילו יותר מדי), אדיב ומקצועי ושום פרט, אפילו לא הנפת יד מרומזת, לא נשארת ללא תשומת הלב. באשר לאוכל, מנות הבשר שהם מנות הדגל של הדסון, ללא ספק מעוררות התפעמות רגשית וקולינרית וממקמות את המסעדה בפסגה שהיא ראויה לה.

הגעתי למסעדה הזו במקרה לגמרי. חיפשנו מסעדת בשרים והגענו דרך האינטרנט למסעדה הזו. האוכל פשוט מהמם! השירות מעולה! למי שאוהב בשרים זה ממש MUST! אנחנו להדסון נחזור!

למי שלא מכיר מה זה "סלופי ג'ו" אסביר שזה בשר בקר קצוץ קצוץ מתובל בנדיבות נעשה על פלטה רותחת ומוגש בלחניה מלבנית רכה וטעימה. נחשו מאיפה זה מגיע? יפה מאוד! ניחשתם בדיוק-ניו יורק.  זה הכי קרוב שנגיע לניו יורק בסופשבוע הזה. ובכן יקיריי, שבת בצהריים ובלי להזמין מקום, המסעדה היתה די מלאה, נותרו לנו מקומות רק על שולחנות גבוהים. זה לא ישבור אותנו, אנחנו שני גברים רעבים. אבל מודעות לחוד ומציאות לחוד. עוד לפני שקראנו את התפריט ידענו כבר מה אנחנו רוצים, רק התלבטנו שוב עם איזה תוספות. חוץ מזה ראינו שמהפעם האחרונה שהיינו שם לפני כחצי שנה המחירים עלו. באופן כללי לא זול שם יחסית לדיינר.    הרוב הלך לנו יופי יופי בהדסון. או יותר נכון טעים טעים. פתחנו וחלקנו מנה האהובה עלינו קרפצ'יו בקר, טעים טעים טעים (46 ₪) שפתח לנו היטב את התאבון והכין אותנו לשתי צלחות עמוסות וריחניות! א' הזמין רוסיני, שזה סלופי עם פטה כבד (64 ₪), שמשום מה אני לא מצליח כ"כ להתחבר אבל א' מאוד מאוד אוהב.   אני הזמנתי סלופי עם רצועות אנטריקוט (61 ₪) ובאמת היה יופי של סלופי! אני החלפתי את הצ'יפס העגלגלים בהום פרייז עם רוטב צ'ילי (תוספת של 12 ₪, למה??? לא שמעתם על מיתון?) אבל באמת, היה מאוד מאוד טעים.   אם אתם חושבים שבזאת סיימנו אתם טועים. איך אפשר לסיים בלי קינוח? בשביל זה יש לנו קיבה מיוחדת. א' ואני חלקנו עוגת גבינה ניו יורקית (37 ₪) עם תותים יפים יפים מכוסים שסירופ תות לחיזוק, אוווף זה היה טוב. טוב מאוד! אז באמת שהיה לנו מאוד מאוד טעים, ובתוספת של דיאט קולה אחת הסתכם חשבוננו ב 220 ₪. לא נורא אבל גם לא זול.רק כמה דברים קטנים ואולי טיפה קטנוניים- יש להחליף את המוזיקה דחוף! זה הכי 1999 להשמיע שירים ישראלים מהניינטיז שנטחנו בכל מקום, אתם מקום ששואף להיות דיינר או בראסרי ניו יורקי? יש להתנהג בהתאם!   עוד דבר אחד קטן שאנחנו לא אוהבים- שמתקמצנים עלינו ואיתנו - אתם לא מסעדה כל כך זולה, למה כל תוספת או שינוי הכי קטן הוא עוד ועוד ועוד כסף? זה זמן מיתון לכולם!אז אם מתעלמים משתי ההערות האחרונות, אוטמים את האזניים ויושבים עם הפנים החוצה, בשבת מהדסון רואים (או לפחות מרגישים) את ניו יורק.

נסענו לשם בגיבוי ההמלצות כאן באתר-ויש על מי לסמוך כאן(תודה לאופיר וליאור) ! קודם כל,מבחינתי להגיע לאיזור המסעדות ברמת החייל זו חגיגה.לא יודע למה אבל זו ההרגשה. ולהדסון ספציפית הסתבר לי שההגעה אליה אפילו מעניינת:ראשית היא נמצאת מוסתרת מהרחוב הראשי ורק השלט ברחוב(עם הסמל הכחול של היונה/שחף ?) מסגיר את מיקומה והכיוון להגיע אליה(אגב,מול/מעבר לכביש של בנק מזרחי/טפחות).שנית,ברחבת הכניסה למסעדה ולבניני המשרדים לידה,יש בריכות/תעלות מים קטנות וצרות ואבני ישיבה לידן,שגם מייפים את הכניסה וגם פונקציונאלים כי אפשר לשבת עליהם עם או בלי אוכל/שתיה כחלק מהחוייה... העברנו שם שעתיים מהנות בזמן שבהרבה מסעדות באיזור ובכלל כבר סגרו מזמן... אגב,קוריוז ! אם בא לכם לראות כפיל של דייויד בקהאם ולהרגיש שאתם בבר לונדוני עם הכוכב הזה- בואו לראות את הברמן :-)

איך לא להציב שולחן במסעדה ? לא חשבתי על זה עד אז. ומודה שיש לי חיבה מסויימת לסדר ועדיין לא חשבתי שאפשר להציב שולחן, כך שהמלצר שירצה לגשת מקצה אחד של השולחן לקצה השני, יצטרך לאגף את המסעדה וללכת 50 מטר לכל כיוון. ממש ריחמנו על המלצרים. חוץ מהמצב המוזר הזה, נהנתי משירות מצוין של המלצרים, יין טוב (לא זוכר מה לקחנו), בשר טוב (אף על פי שהתחשק לי סלופי ג'ו, ואני לא מחשיב את זה לרמה של סטייק) ואווירה נוחה.   חגגנו שם יומולדת של חבר טוב, המקומות הוזמנו מספר ימים מראש, היינו בערך 10 איש. החניה חינם ודיי נוחה - בתוך חניון תת קרקעי של מגדלי אור.   את המחיר אני לא זוכר במדוייק, אבל זה היה באיזור 200-250 ש"ח עבור זוג. לא נורא בכלל. יש סיכוי טוב שאחזור מתישהו לשם.

כמה שמעתי על ההאדסון. בחיים הפרטיים, בבלוגספריה (כאן, לדוגמא), וכמובן בטלויזיה לקראת אליפות המסעדות. כולם היללו, שיבחו, דיברו. כמה פעמים ניסיתי למצא מקום בשישי אבל נזכרתי מאוחר מדי.. פשוט לא הצלחתי להגיע ולטעום.. עד יום שישי אחד, שהכל עבד כמו שצריך, כולל הזכרון שלי - ולכן הצלחנו להזמין מקום.   המעדה ברמת החיל, בשבילי איזה מינוס כלשהוא, אבל במקרה הזה לא כל כך נורא - יש חניה של המסעדה, אז אין בעיה להגיע, למצא מקום, ולהכנס. יפה, יפה. גם הכניסה למסעדה נעימה - חלל גדול, מקום ללכת את השולחן בלי להתקע באנשים אחרים, שולחן מרווח יחסית (לארבעה), אפשר לדבר, מואר, ולא מעשנים. מצויין.   המלצרים מייד נגשו אלינו, הציגו את עצמם, ונתו שירות מצויין, מהיר, ועם חיוך. עדכונים בזמן אמת על כמות הבשר ומנות מסוימות שנעלמו תוך כדי שיחה איתנו - והמלצרית פשוט עפה עם ההקראה, ההמלצות, המיוחדים, השונים. תוך כדי הזמנו בקבוק יין (קיאנטי, ידענו שהולך להיות הרבה בשר) והתחלנו בחיפוש מהמנות הראשונות.   קרפאצ'ו פילה בקר (46 ש"ח) היא המנה הכמעט קבועה שלי המסעדות בשריות. הפכתי להיות כמעט מומחה. הקרפאצ'ו בהאדסון היה בסדר, קצת מאכז, קצת עבה מדי וחסר יחודיות. בקאפרצ'ו טוב יש טיבלון עדין במיוחד שמוסיף איזו חלקלקות, קצת מלחיות וקצת לימוניות. כאן זה היה חסר.   למנה העקרית הזמנו מהמיוחדות, סינטה (רצינו מדיום-רייר) אחרון שנשאר באותו יום - אז שלפנו במהירות. המלצרית המתינה לעדכון זמן האמת שלה והזמינה לנו. האמת - אכזבה. הסטייק בושל יתר על המידה (ומכייון שהיה האחרון כבר אי אפשר היה לעשות אחר), והבשר, למרות שהיה איכותי, לא היה יותר מזה. למסעדה רגילה אולי הייתי נותן עוד כוכב, אבל עם כל ההייפ שיש להאדסון, פשוט התאכזבתי.