הוטל מונטיפיורי - Hotel Montefiore

ביום הולדתי האחרון שלי החלטתי ללכת על קונספט מקורי לחגיגות ולהזמין את חבריי הבורגניים ואוהבי הגסטרונומיה (כמוני) לארוחת הבוקר השווה והיוקרתית ביותר, שכפי שהבנתי יש בנמצא "בהוטל מונטיפיורי". רחוב מונטיפיורי עצמו מאוד מסקרן בעיניי, הבניינים הישנים – משופצים שבו, עם הכניסות היפות והפיתולים הארכיטקטוניים והמסעדות המקסימות שלא אכזבו אף פעם, יש בהם תל אביביות אחרת. יש באזור הזה משהו מאוד אלגנטי ושיקי מאוד! מה יכול להיות מקסים יותר מאשר לאכול שם ארוחת בוקר חגיגית? במיוחד אחרי שחיממו לי את הפיוזים הגסטרונומיים שלי לגבי המקום הזה במשך חצי שנה.   אני חייבת לציין שאחרי שחצי שנה שמעתי בכל מקום אפשרי על המקום האופנתי וה"חם" הזה, על האוכל הטוב שבו, על השירות המעולה שלו ואחרי מספר ניסיונות להזמין שם מקום לשניים (ב-10 בבוקר לערב של אותו היום) וכישלון שנחלתי (כי המסעדה הזאת תמיד הייתה מלאה איכשהו), הייתי חדורת סקרנות והתלהבות מעצם הראיון לחגוג את יום הולדתי במקום המסקרן הזה. הפעם החלטתי לא לפספס ושבוע לפני המועד הזמנתי מקום ל-8 אנשים בשולחן העגול ליום שישי בשעה 11 (רציתי ל-12 אבל כבר לא היה מקום). ביררתי לגבי החניה כי לרחוב מונטיפיורי קשה להגיע בגלל סבך הרחובות החד סטריים ומחסור חמור באפשרות פניה ימינה, שלא לדבר על לחנות בו או בסביבתו. נאמר לי בשמחה ובגאווה כי יש להם שירותי חנייה (ליגה! שיפנקו את הרכבים של החברים שלי וככה אף אחד לא יבריז ולי יהיו יותר מתנות ).   הגענו לשם כמה דקות לפני 11 וגילינו ששירות החניה הוא לא בחינם (!!!). קבלת הפנים שקיבלנו במסעדה משתי המארחות הייתה מאוד קרירה וחסרת סבלנית. שתיהן היו עסוקות מדי בשביל לתת איזה חיוך מאולץ לבאי המקום. הכניסה מרגשת, אין ספק, מרגע שרגליכם דורכת שם אתם נכנסים לעולם אחר שלא קשור לתל אביב או ישראל. העיצוב של המסעדה מאוד מוקפד בצבעים ובעיצוב הרהיטים. הצבעים ששולטים בו הם צבעי בז' ולבן והשילוב של זה עם החלונות הענקיים ממלא את המקום באור זוהר ונקי כל כך שבא לך לעצום עיניים, להרים את הראש ולקחת נשימה עמוקה כדי להריח את הריח של כל האור הזה.   ממש בכניסה יש נישת מארחות גדולה ומולה כורסה בודדת (?) לממתינים שממש לא עונה על הצורך של מקום שמשאיר את המגיעים בדלת למשך 20 דקות. כן זה מה שקרה לנו, המתנו, קבוצה של 8 אנשים, ממש בדלת, חוסמים את כל המעבר ואף אחד לא רק שלא הציע שנשתה משהו על הבר, אף אחד גם לא הסתכל לכיוונינו רק אמרו לנו שהשולחן עוד לא התפנה. פאדיחה מה אני אגיד לכם. כמה פיארתי, כמה תיארתי את המקום, כמה שכנעתי את חברי שזה WOW של מקום ובסוף נתקענו ככה בדלת. יש שם בצד את המעלית למלון וחוץ מבאי המסעדה גם באי המלון עוברים דרך אותה הכניסה אבל להם יש את החלל הפרטי לאכול בו את ארוחתם, הוא נפרד משאר המסעדה ובאי המסעדה יכולים רק להציץ לתוכו.   מול הכניסה נמצא הבר המושקע ביותר שראיתי עם קומות על גבי קומות של בקבוקי אלכוהול ומראות שמחזירות את האור ויוצרות אווירה מרחבית וזוהרת. על הבר ישבו כמה מפורסמים מפונקים ושתו שמפניה (לארוחת בוקר!) ואנחנו חיכינו שהשולחן שלנו יתפנה. ותאמת היה שווה לחכות כי חיכה לנו שולחן עגול ענק עם כיסאות מרופדים בלבן בפינה הכי שווה של המסעדה עם החלונות הכי גדולים ויפים. מרוב התרגשות החלטתי להזמין, כמו המפורסמים שעל הבר, שמפניה! בחירה קשה בין שמפניה ממש גרועה ב-140 שקל לשמפניה בינונית והשמפניות היקרות באמת. בחרנו את הבקבוק הכי זול מבין הבינוניות (כי הוא עלה רק 300 שקל) יום הולדת או לא? השירות של שני המלצרים שקרקרו סביבנו היה מאוד אדיב, קר ומאופק (אבל אני אישית דווקא מאוד אהבת את זה) וקיבלנו את השמפניה ממש תוך כמה דקות (מה שקשה להגיד על ארוחות הבוקר).   אני חייבת לציין שמבחינת המבחר, זאת ארוחת הבוקר הכי "מצומצמת" שראיתי בחיי וזה דווקא מאוד מסביר את האיכות של האוכל (ואת האיכות של המצרכים) כי במקום שגובה 22 שקל על 2 ביצים, 18 שקל על טוסט עם חמאה וקונפיטורה ו-55 שקל על "בוקר ישראלי" זה חייב להיות הטוב ביותר. אז למרות המבחר המצומצם (לעומת "הבנדיקט" העשיר בגיוונים פלצניים מיותרים) אף אחד לא הרגיש מרומה או מאוכזב. אפילו לחביתה הפשוטה היה טעם שונה ומיוחד והמנות הוגשו (אומנם אחרי המתנה מאווווווד ארוכה) בצלחות לבנות גדולות וכבדות ברוח המקום עם המון מרחב לבן ואור שמוחזר לפנים של הסועדים (אתם צריכים לראות איזה תמונות יפות יצאו לי מהבוקר הזה ). הלחמניות היו מושלמות בצורה, בטעם ובצבע שלהם והירקות היו טריים ויפים ביותר. הגבינות שקיבלנו לא היו ממרחים זולים, אלא גבינות איכותיות ושמנות.   כולם נשארו מאוד מרוצים ולאף אחד לא היה אכפת מהחשבון המטורף שיצא לנו (יותר מ-100 שקל לאדם בגלל השמפניה היום הולדתית) ובעיקר נהננו מהאווירה, התאורה והסביבה. אנשים במקום מדברים בשקט מאופק ולא אופייני, הכול נראה שם מאוד אופנתי ומושקע. פלצני בטוב טעם מה שנקרה. היה המון מרחב על השולחן והשמפניה הוגשה כמו שצריך בכלי זהב עומד על רגל. אין ספק שהמקום הזה מאוד מוקפד בהכל (חוץ מהקבלת פנים החמוצה והשירות האיטי טיפה בשביל ארוחת הבוקר).   על תלכו לשם בציפייה לאכול עוד אחת מן הארוחות בוקר התל אביביות. המקום הזה נועד למשהו מיוחד וחגיגי ולא רק בגלל המחירים אלא בגלל ההווי של המקום. ולמארחות החמוצות אני סולחת כמו שאני סולחת לנשים עצבניות לפני המחזור.

שעת בין ערביים, על תל אביב שוקעת לאט שמש אדומה ויפה יפה. אני ובן זוגי לחוויה, מטיילים על רחוב מונטיפיורי (הוא מקומי, אני כפרית מתארחת בעיר...), הוא מספר לי שהמסעדה הזו היא משהו משהו. אז נכנסנו. ברור שנכנסנו. כבר מהרגע הראשון, זה הרגיש לי כמו משהו אחר. המלצרים שטופפו על אצבעות, כדי להיות שקטים ולא מפריעים, המוסיקה השקטה והאנשים שנראו כאילו יצאו ממגזין אופנה, הכול היה נראה כמו חו"ל. התיישבנו באיזה פינה חצי חשוכה ותוך שבריר שנייה המלצרית הייתה לידנו. מכיוון שלא ממש היינו רעבים, הזמנו יחד קרפצ'יו בקר שהיה חלומי, והוא המנה המועדפת על שנינו בכל מסעדה שאליה אנחנו מגיעים. הכתרנו אותו כקרפצ'יו המעולה ביותר שטעמנו. יחד איתו, הגיעו לחמניות/בגטים קטנים/מקלות בצק, איך שלא תקראו לזה, חמים חמים, בתוך דלי שמפניה, ולידם חמאה רכה רכה שצועקת - תמרחו אותי!!!! הכול ביחד היה טעים טעים טעים.... אחר כך, הזמנו מיני המבורגר עם צ'יפס הבית, שהיה גם משובח לגמרי... את הכול ליווה מרטיני תות, משקה אלוהי.... ואז הגיע הקינוח!!! ערמה קטנה של פחזניות ממזריות, מלאות בקרם שטעמו לבד הוא חטא בפני עצמו ומקורמלות, מלוות בקערת קצפת וניל אמיתית, כזו שגורמת לנשימה להעצר.....   מקום בליגה אחרת... אין דרך נוספת לתאר את המסעדה הזו....!!!!  

  החיפוש אחר הבראנץ' המושלם כנראה לא יסתיים אף פעם. רבים שואלים אותי מה הופך ארוחת בוקר סתם לבראנץ' מושלם? ובכן הקריטריונים חמקמקים הם ונזילים לא פחות....לפעמים זה היצירתיות- כלומר תביאו משהו קצת שונה וחורג מהסטנדרט....משהו שיפתיע ובעיקר יישלח אותנו הביתה אח"כ מנומנמים וטובי לב...אבל הפעם ידידיי- מחלוקת! זה כבר מזמן לא קרה לנו. חילוקי דעות כל כך משמעותיים לגבי מקום.   לאחר שהרבה זמן לא הצלחנו להשיג מקום לבראנץ' טוב בשבת בבוקר, הפעם הציעה המארחת בטלפון, יש מקום רק על הבר. אנחנו לא חובבי ישיבה על בר במסעדות בד"כ (כן, חוץ מהמקום ההוא...) אז לא ממש התלהבנו אבל כשאין ברירה- אין ברירה.  התור הארוך בכניסה הבהיר שאין סיכוי לשולחן ומיד ישבנו על הבר. רועש ותוסס? לא נכחיש זאת. לא' זה היה קצת יותר מדי. הבראנץ' בהוטל מכיל כמה אופציות, יש כמובן 3 אופציות שלמות, אך הן שגרתיות יותר ואילו הדברים המעניינים נמצאים דווקא בתפריט הרגיל המצריך להזמין כל פריט בארוחה בנפרד (קונספט שא' לא אוהב בכלל!)- פריטטות יצירתיות, ירקות, גבינות, פנקייקים, ביצים פלורנטיניות ועוד ועוד..בהמלצת הברמן, שחשב שהזמנו קצת יותר מדי אוכל ולא ידע עם מי יש לו עסק, צמצמנו מנות ואולי פה היתה הטעות שלנו... בתחילה הכל היה נראה מושלם (לפחות לחלקנו)- סלסת מאפים מענגת ומושלמת הגיעה לשולחן. שלמות היא לא מילה גסה. כבר שנים אני טוען שהמאפים של הבראסרי גומרים אותי, ובכן גם אלו של ההוטל J. עונג שבת במלוא מובן המילה. ואז הגיעו המנות: א' הזמין ביצים פלורנטיניות (34 ₪), שזה גרסה קצת עגומה לאגז בנדיקט- ביצים עלומות על עלי מנגולד ובריוש...אבל ללא הרוטב הולנדייז. מה שלדעת א' היה משעמם, יבש, סתמי ובעיקר...מאכזב. אך רוטב הולנדייז לא היה בנמצא, אז הברמן הציע קטשופ ומיונז...שערוריה! אני טעמתי ומאוד חיבבתי את המנה, אך ללא ספק הרוטב היה מקפיץ אותה כמה רמות למעלה. כאמור, א' התבאס לגמרי. אני הזמנתי ביצים טוניסאיות (מוזר, כנצר ליוצאי העדה, לפחות באופן חלקי, לא שמעתי על ביצים מסוג זה..) גיליתי שמדובר ב...שקשוקה (32 ₪)! נו, אז לא יותר פשוט להגיד שקשוקה?! קיבלתי סיר קטן, חמים וריחני, מלווה בשתי פרוסות חלה קלויה מעט- מושלמת הרבה, שיהיה במה לטבול. בסיר חיכו לי עגבניות, פלפלים והרבה בצל ברוטב מענג. מעולם לא היתה גאווה להיות חצי טוניסאי כמו עכשיו .. א' טעם ו... התאכזב. הברמן שזיהה את האכזבה המתמשכת על פניו של א' ניסה במיטב כוחותיו לשנות את התחושה והציע משהו מתוק. חבל שהשעה כבר היתה שעת צהריים ואזל הפנקייק שפנטזנו עליו כל הארוחה. אבל אל תהיו מודאגים מדי- הלכנו על קינוח מתפריט הצהריים: סנט אונורה (34 ₪). שו??? ובכן- נמצא ה-קינוח ה-פשוט וה-מושלם! מדובר בצרור פחזניות ממולאות כשעליהן מזוגגת שכבת קרמל מענגת ולצידן צלוחית קצפת וניל מהמוצלחות שטעמנו (שלא לומר מושלמות), במקרה הזה אפילו א' נפל שדוד. תוסיפו לזה אספרסו חזק, שנתן קונטרה מרירה-מעולה לכל המתיקות הזאת. על הדרך גם צ'ופרנו בהפוכים טעימים. אין ספק, השירות כמו תמיד וכמיטב המסורת של בראסרי-קופי בר, מעולה. בשלב הזה הרעש מבחינת א' היה כבר בלתי נסבל, בעוד אני יכולתי לגור שם, ביקשנו חשבון. להפתעתנו, הביצים הפלורנטיניות נמחקו מהחשבון וגם ההפוכים והאספרסו, כך שיצאנו עם חשבון מצחיק של 78 ₪ על כל התענוג הזה. מבחינת א' ההוטל הוא אכזבה קשה, מבחינתי מדובר בעוד מקום בליגת העל.    

אז ככה... יתרונות: -המקום מעוצב בטוב טעם אירופאי -המקום מלא ב- 'אנשים הנכונים' -למקום יש מלצרית שקוראים לה מאיה - והיא מקסימה ושירותית להפליא -בתפריט יש מנות מעניינות ומגוונות -האוכל טעים   חסרונות: -בעיית אקוסטיקה - היינו כשהמסעדה הייתה מלאה (יום שישי באחת עשרה בלילה) - הייתה הרגשה של חדר אוכל בקיבוץ. עם כזאת השקעה בעיצוב ובאנשים של המקום יכלו גם לפרגן קצת יותר תשומת לב לאקוסטיקה של החלל - ואני לא מתקטנן. -ציפיות יתר, נראה לי שעם כל ההייפ שיש סביב הוטל מונטיפיורי, קל להתאכזב - ולא שיש ממה.   התלבטנו בין דיקסי לבין ההוטל. הגענו שלושה אנשים וקיבלו את פנינו בחיוך ומיהרו להושיב אותנו (לא טריוויאלי למצוא מקום מבלי להזמין מראש). הזמנו: טרטר טונה (8.5), סלט שרימפס (8) (מזכיר את הסלט התאילנדי ב - ג'ירף אבל בלי רוטב חמאת הבוטנים המצוין), צלע חזיר (8) - מנה מאוד מעניינת, עם כי, כבדה (מורכבת מצלע חזיר, עם גבינה מותכת במרכז והכל עטוף בשנקין מעושן ושרוי ברוטב מתקתק), המבורגר קטן (8.5) 180 גרם. קינחנו בפחזניות מסוכרות (9) ועוגת קפה (8.5). השירות היה מעולה (9.5), הזמנו דיאט קולה והביאו פפסי מקס מבלי להודיע מראש (התעקשנו לקחת את השתיה למרות שהמלצרית, מיוזמתה, רצתה להחזיר ולהביא משהו אחר במקום) - השתיה הזו לא חויבה בחשבון. התלבטנו בין שתי מנות אחרונות ובסוף הזמנו אחת מהן - המלצרית הביאה גם את המנה השניה על חשבון הבית! כל הכבוד! לסיכום: לאחות הקטנה והמוצלחת - בראסרי. ולאחות הבכורה והמיתולוגית - קופי בר. נוספה אחות צעירה ואריסטוקרטית - הוטל מונטיפיורי. לאחות הזו יש עוד עבודה כדי להפוך להיות מיתולוגית, אבל, אין ספק שעם קצת עבודה על קווי האופי שלה - היא צועדת לשם בבטחה.