מון סושי בר

אני וחברה שלי מאוד אוהבות את המסעדה הזו והיינו בה כבר מספר פעמים אך בפעם האחרונה שהיינו וראינו אך עובדים עם האוכל יותר לא נחזור לשם. זכינו לשבת על הבר ממש מול המטבח כאשר אתה ממש רואה אך הם עובדים. במטבח עובדים אנשים ממוצא אריתראי. בהתחלה חשבנו שהם רק שוטפים כלים אך לא כך הדבר. הם עובדים במטבח עם האוכל שאנחנו אוכלים ללא כפפות. את החמוצים שבטח כולם לוקחים הם לוקחים מהדלי עם הידיים ולא עם הכף. ועוד מה שהכי זעזעה אותי זה מקרה עם מרק. מדובר במנה של מרק שמגיע עם משהוא מטוגן בצד. אחד הדברים המטוגנים שמגיע בצד המרק נפל אל תוך המרק והוא פשוט הכניס את העצבאות שלו אל תוך המרק והוציא את זה ככה. לא היה לי מילים. כאשר דיברנו עם המלצר הוא אמר שהוא ידבר עם בעל המקום. הוא חזר עםתשובה הזויה.... הוא טען שגם בעל המקום עובד ללא כפפות, שהנחיות של משרד הבריות לעבוד ללא כפפות ושהוא לא יכול לבקש מהעובדים במטבח לשים כפפות. הכי מצחיק היה שכאשר הערנו את תשומת ליבו של מלצר למה העובדים עובדים ללא כפפות הוא ענה תשובה מצחיקה "אבל עדיין לא היו מקרים של זיהומים או הידבקות במחלות". חברים תהיו ערניים. אנחנו בטוח לא נחזור לשם

תסלחו לי אם מה שאני הולכת לכתוב כאן יראה כמו פרסומת (אני תמיד מואשמת בזה כשאני כותבת מתוך אהבה והתלהבות) אבל בתור מי שניסתה את כל הסושיות שקיימות בתל אביב (ולא חסר כאן סושיות בכלל), את היקרות - כבודה של אונמי שמור בליבי לעד, את היוקרתיות ואת השכונתיות. ניסיתי גם את הרשתות, את הסושי "על דרך" מה שנקרא, שמציעות מנות שרק מזכירות סושי אבל הן מתאימות לכל נפש מבחינת המחיר, ניסיתי סושי בבר פתוח, את הסושי באריזות יפות במשלוח (ונוכחתי לדעת שעם האריזה הצליח להם מאוד אבל עם הסושי בכלל לא) ואת הסושי הפלצני מרחוב באזל. אחרי מחקר מקיף של שנים רבות, אחרי ניסויים שונים ומשונים, אני יכולה להגיד לכם בוודות מוחלטת ש"MOON" שמה את כולם בכיס הקטן שלה. לא רק בגלל הסושי אלא גם בגלל המבחר, התפריט הידידותי, החידושים, המגניבות, המיקום והאווירה. טוב נו סיפרתי כבר כמעט הכול....אני יעצור ויעשה את זה עכשיו לפי הסדר.   פעם ראשונה אכלתי במון לפני 10 שנים (!!!!) ועם המוניטין המכובד הזה אי אפשר להתווכח תסכימו איתי. בזמנו זה היה החידוש הכי לוהט בעיר – בר עם פס נע של צלחות צבעוניות שעליהן יצירות מופת של השפים. באותה התקופה, בכל הסושיות וגם במון התפריט היה נראה כמו ספר חידות בשפה לא מוכרת, מלא מסתורין וערפל, וכשעשית הזמנה יכולת רק לנחש מה תקבל על הצלחת. היום, אחרי 10 שנים, התפריטים נהיו ידידותיים יותר למשתמש. במון לקחו את זה צעד אחד קדימה, התפריט שלהם כולו מצולם צילומי איכות, כאלה שנראה שאפשר פשוט להוציא מתוכו את הסושי ולהכניס לפה. המבחר של המנות שמסתובבות על הבר פחות מרשים אומנם, אבל התפריט בהחלט מפצה על כך, מה גם שבתור אוכלת סושי וותיקה, פחות מעניינות אותי המנות הסטנדרטיות ואני מעדיפה את המשוגעים והמיוחדים שצריך לחפש בתפריט.   אם תגיעו למקום הזה בשעות הצהריים תמצאו שיש גם ארוחות עסקיות וגם 20 אחוז נחה על כל התפריט למי שלא רוצה עסקית, והמקום הומה בכל עונות השנה ובכל שעות היממה. בקומת הכניסה עם אווירת צהריים קלילה יש בר חצי עגול וכמה מקומות ישיבה גבוהים ליד החלון הצופה לרחוב בוגרשוב שאני כל כך אוהבת. במפלס השני של המסעדה, שעולים אליו במדרגות, יש בר ארוך מאוד ובמקום הברמנים ואלכוהול תראו שם את השפים קטני הקומה והמיומנים מספיק כדי לגלגל רולים בעיניים עצומות. עד שתקבלו את האוכל תוכלו לראות את תהליך ההכנה דרך זכוכית שקופה שמפרידה בין היושבים על הבר והשפים העמלים מאחוריו. ביניכם לבין הזכוכית עם הנוף המרתק יש פס ועליו מופיעות צלוחיות בצבעים שונים עמוסות ביצירות אומנות של סושי. המחיר של הצלוחית הוא בהתאם לצבע שלה ואם משהו שעובר לכם מול העיניים נראה מעניין אתם פשוט שולפים את הצלחת מהפס ומאמצים אותה לתוך הפה.   אחרי הבר הארוך יש עוד חלק שמזכיר קצת מרפסת סגורה ואפשר אפילו לעשן בה, אבל מי רוצה לשבת ליד שולחן כשיש את הבר הצבעוני והמעניין?   יש לי אהבה אדירה לכמעט כל המנות של המסעדה הזאת אבל יש לי את המיוחדים שלי והאהובים עליי ביותר. אישית, אני מעדיפה את המנות של הדגים הטריים על פני סושי סטנדרטיים, למרות שגם הם מצוינים במון. אני תמיד מזמינה את הטרטר סלומון המדהים שלהם. למה מדהים? כי השילוב של הסלמון הכי טרי וטעים שאכלתי אי פעם עם צלפים וחתיכות אבוקדו רך בדיוק במידה הנכונה, זה פשוט מעדן מדהים. אני גם מאוד אוהבת את המרק מיסו עם פירות ים של מון. הוא תמיד מגיע עם כמות גדושה של פירות ים (ביבי שרימפס, ראשנים, קלמרי ומולים) והכול טרי ומריח גן עדן.   על הסושי עצמו אני לא אפרט כי פשוט אי אפשר לתאר את היצירתיות הזאת אבל מה שכן, הרולים מגיעים קטנים, דחוסים ולא מתפרקים בדרך אל הפה, האורז דביק בדיוק כמו שצריך ולכל המרכיבים יש צבעים מדהימים המעידים על טריות מעולה. ואני מציינת את זה בגלל התנסויות קשות ברולים ענקיים כל כך שלא נכנסים לפה, במקומות אחרים ונתקלתי גם בסושי שלא עשוי טוב ולכן מתפרק לכם בידיים, אם זה לא מספיק אז ראיתי גם סושי שהאורז שבו בושל כמו דייסה או בשביל תוספת לבשר ולא בשביל סושי בכלל. כמה שיותר קטן הרול כך זה מעיד על מקצועיות רבה יותר והכנה נכונה יותר.   יש במון המון סוגי מאקי מאוד מיוחדים שלא ראיתי במקומות אחרים ויש אפילו רול גדול (TEMAKI) שעטוף בדפי סויה, למי שאוהב לנסות דברים חדשים בעולם הסושי. אני מאוד אוהבת את כל סוגי הסאשימי (דג נע) כי הוא הכי טרי במון מבין כל המקומות שבהם יצא לי לאכול ואם כבר סאשימי אז למה לא סלט סשימי? זאת גם מנה שמאוד אהובה עליי, יש בה סלמון, טונה אדומה, ילוטייל, מקלות סרטן, טמאגו (אומלט יפני, למי שאינו בקיא) וצנונית, הכול פרוס לחתיכות צרות וערוכות ומטובל בבצל ירוק טרי. מנה לא זולה, יחסית למשהו שנקרא סלט, אבל היא שווה את ה-48 שקל שלה כי דגים כל כך טריים וחתוכים כל כך טוב (וזה חשוב כשאוכלי דג נע) שזה משובח ללא עוררין.   מנה נוספת שאני לא יכולה לחיות הרבה זמן בלעדיה היא שרימפס טמפורה עם גבינה. אתם מקבלים צלחת עמוקה עם 6 שרימפס ענקיים מטוגנים בבלילת טמפורה כאשר בפנים בין השרימפס לטמפורה מכניסים גם גבינה מותכת שנמסה לה שם בזמן הטיגון וכשנוגסים בשרימפס היא נוזלת לה החוצה. מעלף.   יש במון גם מלא סוגי שיפודים למיניהם אבל מי צריך שיפודים במקום של סושי? נראה לי זה מתוך התחשבות בגברים אוכלי חיות, שנאלצים להתלוות לבחורות אוכלות שרצים ומיני מאכלים מוזרים כמו סושי. יש גם מנות עם אורז מלא למי שהבריאות חשובה לו מאוד ויש גם כמובן מנות צמחוניות למי שלא אוכל דגים (ולא ברור לי למה בכלל הוא אוכל אז סושי?), יש כמובן גם אין סוף קומבינאציות למי שקשה לו לבחור לבד מהתפריט. לשתיה יש כמובן סאקה ויין שזיפים יפני נפלא.   אוי כמה שאני אוהבת סאקה! קר חם לא משנה לי. יש במון גם סאקה שלא עבר סינון ולכן הוא בצבע עכור ושותים אותו קר. הוא מזכיר טיפה מרטיני יבש רק הרבה יותר מעודן ואצילי. בקבוק קטן ממנו יכול לסדר 2 אנשים בקלי קלות (גם אם האנשים האלה אלכוהוליסטים כמוני).   סושי מיוחד, דגים טריים, שפים מקצועיים ותפריט עצום שיתאים לכל נפש, מה עוד אפשר לבקש? הא כן כמובן, המיקום והשירות. אז המיקום הוא ברחוב בוגרשוב הנפלא (מצטערת, לא למי שיש רכב) והשירות מאוד אדיב, מוקפד ולא פלצני. יש מארחות ומלצריות ולכולם תמיד ימצאו שם מקום גם בשעות לחץ. מה שכן אני ממליצה בחום להזמין תמיד מקום מראש, כי מניסיון שלי המסעדה הזאת מפוצצת באנשים בכל שעות היממה.    זוהי הסושייה הראשונה, המיוחדת והאהובה עליי ביותר, ואהבות ראשונות אני לא מחליפה, במיוחד אחרי שהן מוכיחות לאורך שנים רבות את יכולתן להמשיך להשתבח ולהפתיע

נכנסנו ביום גשום, לתפוס קצת חום ולאכול סושי זריז. המקום נעים, וישבנו על הבר המסתובב (הראשון בתל אביב, וואו!). כמובן שהקהל הבוגרשובי מענין ומרוצף זרים, מה שמוסיף קצת גוון של חו"ל. הסושי עצמו היה טוב, הדיל צהריים (כולל יום שישי!) היה לא רע, וקומבינציה אחת (+ קצת עזרה) הספיקה לשניים. החלפנו את המנה הראשונה בעוד שתייה, והדיל יצא בכלל לא רע. במיוחד ליום שישי..