חדר האוכל

אמש חגגתי יומולדת לחבר הכי טוב שלי. וכמובן שאחרי ההצגה ("הזוג המוזר" בהבימה) ואחרי המתנות, היינו צריכים לקנח בארוחה טובה. ומכיוון שמסעדות הן אחד הבילויים המועדפים עלינו, חיפשתי מקום שאני מכירה והוא לא, כדי להפתיע אותו קצת.   "חדר האוכל" שממוקמת במתחם של הקאמרי/בית האופרה, הייתה המקום המושלם.   הגענו ברבע לאחת עשרה בלילה. המסעדה הייתה כמעט מלאה.   מכיוון שהזמנתי מקום מראש (צעד מאוד חכם במסעדה הזו, אפרט בהמשך), חיכה לנו שולחן פינתי שקט.   המסעדה בנויה כחדר אוכל קיבוצי, כביכול טיפוסי, שולחנות עץ ארוכים, שמאכלסים בדרך כלל, אנשים שאין ביניהם קשר בכלל, מלבד העובדה שהם רעבים ובחרו לאכול שם. יש גם כמה שולחנות קטנים זוגיים, שמאפשרים קצת יותר אינטימיות.   מעבר לשולחנות ולמבנה המסעדה, אין דבר וחצי דבר עם "קיבוץ".   האוכל פשוט משובח, טעים, טעים, טעים. מכיוון שחברי החליט שהוא לא מחליט והשאיר לי את משימת ה"מה אוכלים".   זה מה שיצא.   לקחנו פרוסות סינטה בשמן כורכום ושום קונפי, עם פרמז'ן מגורר וארטישוק ירושלמי מטוגן מלמעלה (39 ש"ח) - מנה משובחת, כאוהבי קרפצ'יו, נהנינו מאוד מהמנה.   סלט חסות (מנת חובה בעיניי!!!) עם קרוטונים, גבינת עיזים ושקדים קלויים, עשוי ברוטב מתקתק וטעים טעים (42 ש"ח).   פילה בקר צרוב על לביבת תפוח אדמה, עם רוטב בקר - מעדן מלכים, פשוט תענוג לחיך, לאוהבי בשר - אין מצב שלא תתענגו על זה (49 ש"ח)   הנקניקיה של מני - שזה בעצם נקניקיה שעשויה מבשר אנטריקוט ובשר טלה, מוגש על פירה תפו"א עם בצל מטוגן מלמעלה וריבת עגבניות בצד (49 ש"ח)   ו..איך אפשר בלי - לחם הבית - חם חם, טרי ופריך וטעם גן עדן.   בחרנו לשתות מהמשקאות הקלים שמציע המקום, כל מיני סוגים מופלאים של לימונדה. אני בחרתי לימונדה עם נענע וג'ינג'ר והוא לימונדה עם חמוציות. מיוחד וטעים היה לשנינו.   ולקינוח -   ילד היומלדת בחר עבורנו את הקינוחים -   קדאיף - גלידת טחינה, קולי משמש ופיסטוקים - אני עצמי לא אוהבת קדאיף, אבל אנחות העונג מהצד השני של השולחן כנראה אומרות שזה היה טוב (28 ש"ח)   ומוס שוקולד של 700 שכבות, עם כל מיני הפתעות מתפצפצות בפה, שהיה לא חוקי מרוב שהיה טוב (35 ש"ח).   אחת המסעדות הטובות ביותר שאני אכלתי בהן, אוכל פשוט טוב. השירות מעל ומעבר מצוין, צוות מלצרים מקצועי, חייכן ונכון לשרת (רווית תודה לך, היית מדהימה, נהנינו ממך :-)) אווירה מקסימה, עם מוסיקה ישראלית בעיקר... בקיצור - חוויה מענגת!!  

במחירים שפויים לגמרי, מגישים בחדר האוכל מנות טובות, שמתאימות ל"שיירינג", שעשויות מחומרים מעולים, ובנויות בדיוק כזה שאין סיכוי שתרצה להוציא משהו מהמנה, או להוסיף מלח, או להחזיר. בגלל הרכב השולחן שלנו, שכלל אחת שמוגבלת לתפריט ילדים, אחד שאוכל הכל ושניים שלא אוכלים בשר, מנת הבשר היחידה הייתה "פרגית על האש" (של הגברת עם תפריט הילדים, 56 שח). מדובר במנה די סטנדרטית, שנראה שהיתה עשויה כהלכה, כמו שאפשר לצפות מנתח פרגית על פירה תפוחי אדמה.שאר המנות באו מהים. מהחלק בתפריט שנקרא "פותחים שולחן" הגיעו סלט איקרה מצויין (24 שקלים) וחסות (42). עניין החסות, אם אנחנו כבר בענייני השראה, לקוח כנראה מיועזר. צלחת חסות יפה, מתובלות בעדינות, שאמנם מספיקה כתוספת ירוקה לארבעה אנשים, אך מתומחרת קצת גבוה. בכל זאת, יש מנות מורכבות מזה. אחריהם הגיעו קלאמרי חרוך עם סחוג, שהיה קריספי מאוד, עם נוכחות ירוקה של סחוג ויוגורט. על אף שלא היה מדובר במנה חריפה, מדובר בעיני במנה המשמחת ביותר בארוחה, כזאת שמציגה שילוב מנצח של טעם ומרקם.קחו אוויר, יש עוד. מנה של סינייה מוסר ים (42 שח) היתה מנה טובה, אם כי לא למרי סגורה על עצמה. נתח הדג שהגיע הוסתר על ידי ערימת ירקות חתוכים, שהסיטו את הפוקוס מהדג, הרטיבו אותו ויצרו קצת אי נחת בצלחת. לעומתו, מנת קבב דג בקדאיף (68) שהגיע בשלושה גלילים מטוגנים עם נוכחות פאלית מורגשת, הביאה ניחוח ומרקם בשריים מאוד. שלושת גלילי הקבב נעטפו באטריות קדאיף וטוגנו בשמן עמוק, שיצר שילוב מרקמים נכון, של דג מתובל מאוד שהזכיר בצורה מאוד חד משמעית תיבול של קבב פרסי (היי אבא!). מצעד המנות הזה הוציא ארבעה אנשים שבעים לגמרי, ואחרי שיחה ארוכה על החזרי משכנתא, עבודה בבנק ומינוף הלוואות, היינו כשירים לגמרי לקינוח. קרמבל תפוחים ועוגת שוקולד  (30 ו 32 שח, בהתאמה) עשו את העבודה, וחוזקו בשני אספרסו (בנים) ושני קפה הפוך (בנות).   הביקורת המלאה פורסמה במתכונים שנראים טעימים - מבשלים בבית

הרבה זמן רצינו ללכת לפוד ארט, אבל אף פעם זה לא יצא: המסעדה היתה פתוחה לקהל הרחב רק באמצע השבוע ורק בצהריים, ואילו אנחנו לא רק בליינים שכל הזמן אוכלים בחוץ אלא גם צריכים לעבוד מדי פעם, אז לא הצלחנו להגיע לשם. כששמעתי שפוד ארט נסגרת והופכת למסעדה שפתוחה בשעות קצת יותר נורמליות שמחתי מאוד. כבן להתיישבות הכפרית העובדת (למרות שזה לא נראה כך) בכלל שמחתי לשמוע שהשם הנבחר הוא "חדר האוכל", איזה כייף זה שם עברי טהור עם קונוטציות חברתיות שכאלה (נו אולי שמישהו יאמץ את זה כטרנד ולא רק בברים הזויים?).   בעבר חדר אוכל היה אחד המאפיינים של חיי השיתוף בקיבוץ, עד היום בצה"ל קוראים למקום הזה שמחלקים בו סוג של מזון- חדר אוכל. אז גם כאן אתם מוזמנים לחלוק שולחנות ארוכים ולמצוא את עצמכם קרוב מאוד ויחד עם אנשים זרים, שיש מי שאוהב את הקונספט (כן זה דומה לזוזוברה...) שמבטיח לכם קרבה אך גם לא מעט רעש.   לא רק השם הוא ארץ-ישראלי אלא גם האוכל הוא ישראלי ים תיכוני עם כל מיני טוויסטים וקריצות למטבחים שגם נתנו אותותיהם במחוזותינו (מאיזו ארץ זה פתיתים?), כשרעיון השיתוף בא לידי ביטוי גם במנות - מנות לאמצע השולחן לחלוק. אם יש משהו שאני אוהב זה לחלוק מנות J ואין פרטנר מעולה לתכנית החלוקה מאשר א'.   ביום שישי בשעה 23.00 בלילה חדר האוכל המה אדם משל היה זה חדר האוכל בקיבוץ דגניה באמצע שנות ה 80, מה שאומר שהיה מאוד מאוד רועש וגרם לנו לעבור פעמיים שולחן, כי זה הגיע לדציבלים קצת מוגזמים בעיננו (מסקנה- הכי טוב לשבת בחוץ!) שלא שמענו את עצמנו. אנחנו החלטנו לקחת כמה מנות ראשונות ולחלוק אותן כמובן (א' וחבריו כבר אכלו בעבר כאן ולא נפלו מאוד מהעיקריות וכבר גיבשו קונספט של חלוקת הראשונות). אז מה לקחנו?   מצעד מנות הראשונות החל עם קרם חצילים (18 ₪), שזו צלוחית גדולה, מלאה בקרם עדין עדין וטעים של חצילים שמעליהם נגיעות סילאן (מעט מתקתק מדי למנה), שמחייבת טבילה ארוכה של לחם (12 ₪). המצעד המשיך ולשולחן הגיעו גם: סלט תמרים לחים (26 ₪), שהיה סוג של סלט ירוק עם גבינת עיזים אך במקום תפוחים או נקטרינה הכיל תמר לח (היינו שמחים אם היו עוד קצת תמרים) אבל בגדול מנה חביבה וטעימה. ליד הסלט הזמנו גם פרוסות סינטה (38 ₪) שזה במילים אחרות- קרפצ'יו, שהיה מאוד מאוד טעים וחוסל תוך שניות. גם הכבד הקצוץ (22 ₪) שהזמנו היה מעולה וחוסל גם הוא עם כמות לחם לא מבוטלת (כמובן שהזמנו עוד לחם..) וכאילו כל זה לא הספיק (זה רק נשמע הרבה- המנות לא מאוד גדולות) הזמנו גם מאפה עגבניות לחות (22 ₪), שזה במילים אחרות סוג של קיש עגבניות, נימוח בטירוף וטעים מאוד, אבל בכל זאת- קיש.   עכשיו, אחרי כל זה כבר היינו מלאים מאוד ונחנו קצת עד יעבור זעם. בינתיים המסעדה החלה להתרוקן מעט וגילינו שיש גם מוזיקה ברקע, איך לא שמענו אותה קודם J. לסיום התלבטנו בין קינוח שוקולדי לבין קינוח אוורירי יותר (א' נחל פה בעבר אכזבה עם קינוח הדגל שהוא עוגת תמרים חמה) ובכל זאת השעה היתה כבר כמעט חצות (כן כן כל התזונאים- אכלנו אחרי עשר בלילה...) אז בחרנו בזה האוורירי- קרם קוקוס (24 ₪) עם סורבה אננס ומלון טרי (כל הפירות האהובים עלינו במקום אחד? ברור שנלך על זה!) ובכן כאן התאכזבנו- אם ציפינו לקבל איזה משהו טרופי מקסים התגלה כמנה מאוד לא אחידה- לא בטעם ולא בכלום- הפירות היו חמים, הקרם קוקוס לא היה קרמי אלא יוגורטי כלומר דליל והסורבה טעים אבל זהו. סתם קינוח.   אז מה אנחנו אומרים? קונספט מגניב, אבל קצת רועש מדי לעתים (קצת קצת להנמיך את הווליום), אוכל טעים ודי זול אם חולקים מנות ראשונות (וזה דווקא מעולה לבנות מהן ארוחה), עוד קצת מקצה שיפורים בתחום הקינוחים לא יזיק, אבל בהחלט מקום כייפי מאוד, יפה ונקי ומאוד טעים. ברור שנחזור לשם J.

חדר אוכל - השם מדוייק למקום,ספסלים שכיכבו בחדרי האוכל בחצי הראשון של המאה הקודמת, הרבה רעש, את המגישים החליפו מלצריות, האוכל טעים, אני מניחה מה שהיה קורה לחדר אוכל האורגינל אם היה נשאר חי.ה

מסעדה ששמה כן היא - חדר אוכל קיבוצי. הרבה שולחנות רועשים מלאי אנשים שאוכלים ארוחת ערב מלאה בשיתוף. כמו הטרנד האחרון - אוכלים כאן מנות קטנות יחד - ראשונות ו"בינוניות" כלשון המלצרית. המחיר, דרך אגב, לא נמוך ולא בינוני. פרוסות סינטה (34 ש"ח) , שזה בעצם קרפצ'ו, היו לא רעות. הבשר היה קצת שמן, אבל ממולח היטב, וטעים. סלט חדר האוכל (ירקות, לחם לבן קלוי, גבינה לבנה, ביצה עלומה, 22 ש"ח) היה קצת סתמי, והסלק ממולא בשר בקר (34 ש"ח), קטן ומיותר לטעמי.  בבינוניות ניסיתי את הפרגית, שהיתה מאוד שמנה, וסבירה, לא הרבה יותר. יין פלאם קליסיקו מעולה (130 ש"ח) שיפר את האוירה, אם כי המלצרית לא ממש ידעה למזוג ושפכה כמה פעמים על השולחן. חבל. בסופו של דבר החוייה במקום נעימה. האוכל טעים יחסית אבל קטן ויקר. נחמד היה לבקר ולראות כמה סוגי בירה שלא רואים כל יום כמו הדנסינג קאמל בשתי ואריאציות, וכאלה, אבל אני לא רואה את עצמי חוזר לכאן.