מל ומישל

שמענו על המסעדה ממכרים שלנו וראינו כתבות והרבה המלצות עליה. אנחנו זוג והחלטנו ללכת לסעוד במל ומישל. דבר ראשון שהגענו לשם הייתה בעיה עם החנייה. גם ככה החנייה בתל אביב היא סיפור לא מהעולם הזה, לחפש חנייה במשך חצי שעה זה ממש יותר מידי. המקום דיי קטן מה שטרם לאוירה של מסעדה רומנטית. התחלנו עם מנות ראשונות שהן דיי יקרות יחסית, כמובן שהזמנו גם בקבוק יין כפי שמתבקש ממסעדה כזאת. השירוץ היה סביר ביותר וזמן המתנה לכל מנה היה יותר מהמצופה. אחרי זה הזמנו את המנה העיקרית. טוב כפי שמצופה ממסעדה מומלצת בתל אביב, ציפינו למנה עיקרית מפוצצת וגרנדיוזית אבל קיבלנו מנה סבירה. הקינוחים היו טעימים להפליא. בכללי המסעדה סבירה פלוס. האוכל היה סביר, השירות היה מעולה, ההגעה למקום טעונת שיפור. היינו ממליצים למצוא פיתרון יותר טוב בעניין החניים לבעלי מל ומישל.

ציפינו ליותר, קיבלנו פחות. המיקום נוראי (אין חניה), המארחת לא סימפטית- והאוכל לטעמנו האישי מתחת לכל ביקורת. השירות אדיב ומהיר. בסך הכל לא שווה את המאמץ.

אחרי המון המלצות מכל מי שמסביב הגעתי למל ומישל, לבדוק אפשרות להצלחה איטלקית טובה מאמורה מיו האהובה עלי כל כך, וזה לא אתגר קל.   הצלחנו למצא מקום ביום שישי ב22:00, לא לפני. כשהגענו עוד ישבו זוגות מזמינים על הבר מחכים להשולחן פנוי - אין ספק שאם אתם באים לכאן תבואו מוכנים או מצויידים בסובלנות. יש מבצע לא רע, דרך אגב, של בקבוק קאוה עם כמה אנטיפסטים ב90 ש"ח  עד 21:00..   הדבר הראשון שהרגשתי היתה האוירה, ורוב הכוכבים של המקום הם על זה. איזה שילוב של חו"ל (איטלקי), רומנטיקה, שקט. שולחנות בגדלים שונים, מאחד עגול גדול לשולחנות מרובעים אינטימיים לזוג, בר קטן בקצה, ומרפסת חיצונית למי שחום יולי אוגוסט לא משפיע עליו.   ישבנו בשולחן המוזמן והתחלנו בהזמנת מיים, ונבירה בתפריט האוכל והיין. המבחר מענין, וספיישל היום כלל פילה בקר החביב עלי כל כך - אבל בכוח רב החלטתי ללכת על הפסטה היום - איך אוכל לדווח חזרה לחברי הסומכים עלי ברמקול איך המסעדה בתור מסעדה איטלקית אם אוכל פילה בקר?   הזמנתי את הקרפאצ'ו בקר כמנה ראשונה, וטיילטלה קיץ כמנה עיקרית (כל פסטה מוגשת בשתי ואריאציות - כמנה שנייה וכמנה עיקרית, והמחיר בהתאם). הפסטה הגיעה ברוטב עגבניות פשוט - מבחן הטבח האולטימטיבי. בשולחן הוזמן גם דג בורי ופטוצ'יני קרבונרה שקצרו שבחים רבים.   בשלב הזה, 20 דקות אחרי שנכנסו, עדיין לא היו מיים. הזמנו את הסוסון ים גאודי המיוחד שרציתי לטעום כבר הרבה זמן.   הקרפאצ'ו היה די סתמי. מעט מדי טיבול, מעט מדי שמן זית, מוגש על צלחת עם ציור המזכיר קרפאצ'ו עצמו כך שנראה שמקבלים הרבה אבל המנה קטנה. ביקשתי מלח גס, והוא, כמו המיים, הגיע בדיוק איך שסיימתי את המנה. חבל.   הפסטה עצמה, אני חייב להגיד, היתה סוג של אכזבה. לא שהיא לא היתה טעימה, היא היתה, הרוטב היה טרי ובסיסי, הגבינה מעל איכותית - בקיצור, אחלה מנה. אבל במחיר הזה, במקום כזה, הייתי מצפה לקצת יותר וירטואזיות קולינרית. לא משהו שאפשר להכין בבית עם פרודוקטים טובים. משהו מעבר. לא קיבלתי.   הסוסון ים התגלה כמתקתק קצת, והוא אולי יין קליל לקייץ, אבל לא ממש אהבתי. נראה לי שאחיו, האלול, הוא רמה מעל.   לקינוח הזמנו פאי תפוחים תצורת אימו של הטבח, שהיה מעולה ונעלם מהצלחת במהירות שיא, ופנקוטה טעימה גם היא. מל ומישל הזמינו אותנו לדז'טיף אניס מקומי טעים ועסיסי, בדיוק הדרך לסיים ארוחה דשנה ומספקת.   מה אני אומר כאן? השירות חביב - נעים, מקצועי אבל איטי. האוכל מסתובב סביב הבסדר עד טוב מאוד, תלוי במנה, והמבחר גדול. המחירים לא זולים - אבל בסופו של דבר, האווירה פשוט לוקחת, ובגדול.