טוני וספה

מה כבר אפשר לכתוב על פיצה אתם שואלים. נכון בישראל רוב הפיצות מאוד סטנדרטיות וכבר שיעממו את כל מי שעבר את גיל 10, לכן לאחרונה צצות להן ב"סמטאות" תל אביביות פיצריות שמציאות לאוהבי הבצק עם רוטב פיצה וגבינה צהובה, משהו חדש ומפתיע. ההפתעה הגדולה ביותר שייכת לפיצת "טוני ווספה" שמביאה את רומא בכבודה ובעצמה לתוך חוויית הזלילה התל אביבית.   אההה רומא.... מה שהפנט אותי במיוחד בביקורי ברומה לפני מספר שנים היה כמובן קודם כל האוכל ורק אחרי זה הארכיטקטורה המופלאה, הכנסיות העתיקות והמזרקות הרומנטיות. ובכלל, לדעתי מי שאין לו תאווה אמיתית לאוכל שלא ייסע לשם סתם כי הוא לא יוכל לחוות את איטליה ואת רומא בפרט, כפי שראוי לחוות אותה. בתור תיירת שאוהבת לחצות את ערי אירופה ברגל מקצה לקצה עם מפה ביד (ומנוע קטן בישבן), ברומא בחרתי להתמקד באוכל רחוב קל וזול שמאפשר להמשיך ולרוץ בקלילות אחרי הנשנוש כי האוכל הזה מאפשר לשמור על רמת האנרגיה וגם פוטר ממש בקלות את קריאות התגר של הקיבה במיוחד כשמטיילים במקום כה טעים כל כך.   מהו אוכל רחוב של רומא אם לא פיצות וגלידות (הא וגם קפה ועוגיות מטורפות). בתור אדם בעל חולשה קשה לבצקים ונטייה מופרזת להשמנה, פיצה ופסטה הם שני פינוקים שזוכים להיכנס לפה שלי רק לעתים ממש נדירות (מתוך חיסכון ברגשות אשמה מיותרים) אבל כשהייתי 5 ימים ברומא, לא היה כל סיכוי לנסות להילחם באהבתי הגדולה למאכלים גדושים בפחמימות. בכל רחוב, בכל פינה, בכל סמטה יש לפחות פיצרייה אחת עם מבחר של לפחות 10 פיצות שונות.   רובכם בטח יודעים זאת, אבל אני לא ידעתי, ולכן נשארתי עם פה פעור, כשגיליתי שברומה הפיצות הן מלבניות ולא עגולות וכשנכנסים לפיצרייה בשעת ארוחת הצהריים העמוסה שבה כולם יוצאים לאכול, אפשר לראות תור ממש ארוך ליד הדלפק ושולחנות גבוהים בלי כיסאות וכולם אוכלים בעמידה עם שקית נייר ביד. בהתחלה זה נראה קצת מצחיק, פיצה? בשקית נייר? אבל אחרי שרואים את מבחר התוספות שהם מציעים שם ואת שיטת ההגשה (אתה מראה למוכרת איזה גודל של חתיכה אתה רוצה, היא חותכת לך עם מסור קטן, שוקלת, מחממת ואז מקפלת את הפיצה ל-2 כך שאתה מקבל ריבוע של פיצה בתוך שקית נייר), אתה מבין שמי שמרומה כאן זה אתה שאוכל ת הפיצה במשולשים. אחרי התנסות ראשונה בחוויית הפיצה ברומא, אי אפשר לעצור, אז דהרתי בתהום אהבתי לבצק כל היום וכל היום. הייתי עוצרת 5-6 פעמים ביום לחתיכת פיצה אחרת ומפנטזת שיהיו כאלה גם אצלנו.   אז תארו לעצמכם את התגובה שלי כשגיליתי את הסניף הראשון של טוני ווספה בצפון צפון דיזינגוף. כשנכנסתי לשם לגמרי במקרה בלילה סתווי אחד לפני שנתיים וראיתי את כל המגשים הצבעוניים האלה עם הפסטות שיש בהם שילובי תוספות שאפיל ולא דמיינתם (תפוח אדמה ובייקון?) הרגשתי תחושת דה ז'ה בו טעימה עוטפת אותי. חלומי התגשם והפיצה מרומא הגיעה לתל אביב! במשך כל החורף המשכתי לעבור שם באזור ולבדוק בדאגה האם המקום שרד את החורף ואת התחרות של המנצ'סיות הקרובות אליה. ותראו מה זה, כנראה שלעוד תל אביביים היו חוויות דומות לשלי באיטליה כי הפיצה משגשת ואפילו פתחה סניף נוסף ברוטשילד 140. שם עצרנו יום אחד מלא שמש אחרי קניות בשנקין.   נכנסים למקום ישר לתוך דלפק מרשים שמציע 8 מגשים מלבניים צבעוניים של פיצות עם תוספות הכי נועזות שראיתי (ממש כמו ברומא) ומוכרת צעירה ומאושרת (כנראה מעודף פחמימות שבאוויר). יש מוזיקה מגניבה והמון שמש וקשה מאוד לעצור אחרי חתיכה ראשונה כי המוח מתחיל להתפזר מהמגוון של סוגי הפיצות וכולך נוזל מריר. כל תבנית היא יצירת מופת אחרת ומה שאני טעמתי היה פיצת "פרימוורה" (אני אוהבת שעל הפיצה של יש תוספות לא שגרתיות כמו קישואים, עגבניות, פטריות ואורוגלה), בנוסף גם חתיכה של פיצת תפוחי אדמה ובייקון ולקינוח, חתיכה של פיצה עם ברוקולי ומוצרלה מעושנת. בן זוגי טעם את כל השאר! שזה אומר פיצה עם פפרוני ובייקון, פיצה עם בטטה, וגם חתיכה של פיצת ארבע גבינות וכך סגרנו את טעימת המיוחדים של טוני ווספה!   ממש חזירות בשביל 2 אנשים, אכלנו ביחד כמעט קילו שהמחיר שלו לפי משקל הוא 88 שקל. אבל אי אפשר היה פשוט להפסיק מה גם שבכל טעימה אתה יכול לקבוע מה גודלה של החתיכה שאתה רוצה. אז ישבנו לנו על כיסאות בר גבוהות ובשנייה שחתיכה אחת נגמרה, נמשכנו כמו מגנטים חזרה לדלפק אפילו שכבר לא היינו רעבים. יש בחוץ גם מרפסת ממש מגניבה שצופה לשדרות רוטשילד ובשעות הערב כשאין שם שמש יהיה נורא נחמד לשבת שם, וזה מה שהוחלט שיעשה בהתקף הבה של הצורך בפחמימות.   המקום הוא לא לרעבים במיוחד כי אפשר לאבד את הראש מול הדלפק המושך הזה. המרפסת העליונה, שהיא הכניסה והמרפסת התחתונה (מפלס אחד למטה מצד שמאל) הם מתכון בטוח ליצירת אינטראקציות חברתיות קלילות, אני בטוחה שבשעות הערב התוססים כשהבליינים חוזרים הביתה שיכורים טיפה ועם מאנצ' למשהו מזין קוראים שם דברים שמאפיינים ספונטניות תל אביבית.

לפני שנים רבות תוך כדי שיטוט מקרי ברחובותיה הצידיים של רומא נכנסתי לפיצריה שכונתית שאני לא זוכר את שמה. את הפיצה לעומת זאת אני לא יכול לשכוח. לוהטת ומרובעת יצאה היישר מהתנור. מלבנים מלבנים נחתכה בהתאם לדרישה ולפי משקל. הבצק שלה פריך ובעובי הנכון, המוצרלה קלילה ומפוזרת והתוספות .. מגוונות עד מאוד. טוני וספה החזיר אותי ממש לשם, כמה שנים לאחור ... 

מענין שבדיוק כמו בחוות הדעת הקודמת כאן, גם אני נקלעתי לטוני וספה (אם כי סניף רוטשילד) אך ורק בגלל צירוף עגום של נסיבות שכלל התקף רעב, קרבה לפיצריה ושעת לילה מאוחרת - אומר דרשני על הסיבות להגיע לשם, לא? או אולי סתם צירוף מקרים... (:טוני וספה (סניף רוטשילד, כאמור, ואני מסייגת ואומרת שהייתי רק פעם אחת, כי ההתרשמות שלי יחסית קיצונית למה ששמעתי מאחרים. אולי היה שם לילה קשה...) היא צירוף של ג'אנק פוד מהודר ושוק, שזה לא בהכרח טוב או רע, פשוט כדאי לתאם ציפיות. המון אפשרויות, כולל אפשרויות ייחודיות ומתוחכמות כמו קפרזה בטטה, בייקון וגבינה מעושנת ועוד, אבל הכל על פס ייצור נטול תשומת לב (משליכים את החומרים בכיוון הכללי של הבצק), צעקני - עובדים צעירים במיוחד (סטייל בורגראנץ' כמעט) שמעיפים את הפיצות לתנור תוך שהם מתנגשים אחד בשני וצועקים חרוזים בשקל על הפיצה (סטייל "כל עגבניה מלמיליאן") וזורקים עליך את הפיצה כשהיא מוכנה. בלאגן אטומי.הפיצה עצמה טובה, אבל די ג'אנק. יותר מזכירה את דומינוס מאשר את גוסטו, לצורך העניין. איך מודדים את זה? מכירים את הטעם לוואי הזה שמלווה אתכם 24 שעות אחרי שתקעתם המבורגר במקדונלדס (רק כי לא היתה ברירה, באמת...)? כשאפשר לזהות בחלל הפה שעות אחר כך את השמן העתיק, את כובד השנים שנח על כתפי החסה האומללה, את חיית הפלסטיק שעשו ממנה את ההמבורגר, ואתם נשבעים שבחיים יותר לא תאכלו במקדונלדס למרות שבאותה שנייה זה היה קרייבינג שסופק בהצלחה, ובטוח שתחזרו על זה שוב? אז חלילה אני לא אומרת שחומרי הגלם של טוני וספה סובלים מכאלה בעיות, אבל מבחינת ההרגשה, בדיוק ככה ילוו אתכם הגבינה והתוספות שעל הפיצה של טוני וספה שעות אחרי שהשבעתם את הקרייבינג. והמצב קיצוני במיוחד בפיצות עם בייקון, פפרוני וכו'.בשורה התחתונה - נחמד אבל קטלני. לא הייתי מגיעה במיוחד.

די מזמן זנחתי את הז'אנר של הפיצות לטובת אוכל בריא יותר. צירוף עגום של נסיבות שכלל התקף רעב, קרבה לפיצריה ושעת לילה מאוחרת - החזיר אותי אל הז'אנר ובגדול.טוני וספה הצליחה לגרום לי לרצות לאכול פיצות כאילו אין מחר. הקונספט שונה מהפיצריות האחרות שאני מכיר -צירוף של פיצה מטר, פוקצ'ה איטלקית במיטבה וגבינה מצוינת יוצרים פיצה מזן אחר.ניתן לבחור כל גודל של חתיכה שעולה על רוחך, כך שניתן לאכול הרבה חתיכות קטנות של סוגי פיצות שונות. ביניהן: פפרוני חריף, ארבע גבינות, וכל שאר הטעמים המוכרים מפיצריות אחרות. קונספט מצוין. אתם בטח חושבים שכבר אי אפשר לחדש לכם בפיצות - אז זהו שכן!